נֵר שֶׁל (יג) חֶרֶס שֶׁהִדְלִיק בּוֹ לַיְלָה אַחַת נַעֲשָׂה יָשָׁן וְאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ לַיְלָה אַחֶרֶת, אֶלָּא לוֹקֵחַ חֲדָשִׁים בְּכָל לַיְלָה; וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא יָשָׁן, מַסִיקוֹ בְּכָל לַיְלָה בָּאוּר; וְנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ צָרִיךְ חָדָשׁ. וְשֶׁל זְכוּכִית אוֹ שֶׁל חֶרֶס מְכֻסֶה, דִּינוֹ כְּמַתֶּכֶת.
אֵין חוֹשְׁשִׁין לַפְּתִילוֹת לְהַחְלִיפָם, עַד שֶׁתִּכְלֶה.
מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה, וְדַוְקָא לְהַדְלִיק (א) זֶה מִזֶּה בְּלֹא אֶמְצָעִי, אֲבָל לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נֵר שֶׁל חֹל, אָסוּר; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר שֶׁל חֹל קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיק נֵר אַחֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ מִנֵּר לְנֵר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֵר אֶחָד וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ לְמִצְוָה כָּל כָּךְ לָכֵן אֵין לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה (הג''מ וּמָרְדְּכַי); וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִים לְמִצְוָתָן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבַר זְמַן הַמִּצְוָה מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵהֶן (נ''י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת).
באר היטב
(א) זה מזה. וכ''ש שאם נכבה השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה. וכתב רש''ל שבבה''כ אין חילוק בין השמש לשאר הנרות שכל הנרות שבתוכה קרויה נר מצוה ומש''ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיה' ע''י שפחות מנר בה''כ חוץ ממוצאי שבת משום מבואות האפילות שעי''כ זכה שאול למלכות. ונר של הבדלה קרוי נר של מצוה. אבל אחר שהבדיל עליה כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה דאפי' נר חנוכה אחר שיעורו שוב אינה קרויה נר מצוה עכ''ל וע' סי' קנ''ד:
באר היטב
(יג) חרס. רש''ל קנה של כסף ובליל ב' התחיל להדליק בה ובירך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום ניחא לסדר ברכות שהחיינו עם אלו שני ברכות מט''מ. ובסדה''י האריך שכל א' יטריח לעשות לו מנורה יפה ומי שידו משגת יעשה של כסף וכן הנרות יעשה יפה: