בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים (א) מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.
מִתְעַנִּים (ב) בְּי''ג בַּאֲדָר; וְאִם חָל פּוּרִים בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם חֲמִישִׁי. הגה: וְתַעֲנִית זֶה אֵינוֹ חוֹבָה, לָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל בּוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ, כְּגוֹן: מְעֻבָּרוֹת אוֹ מֵינִיקוֹת אוֹ לְחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ כּוֹאֲבֵי עֵינַיִם, שֶׁאִם (ג) מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה לֹא יִתְעַנּוּ וְיִפְרְעוּ אַחַר כָּךְ, אֲבָל שְׁאָר בְּרִיאִים (ד) לֹא יִפְרְשׁוּ מִן הַצִּבּוּר (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה בְּשֵׁם מַחֲזוֹר וִיטְרִי). וְאִם חָל פּוּרִים בְּיוֹם א', שֶׁמִּתְעַנִּין בְּיוֹם ה' שֶׁלְּפָנָיו, וְחָל בּוֹ בְּרִית מִילָה, מֻתָּר (ה) לֶאֱכֹל עַל הַמִּילָה, וּלְמָחָר בְּיוֹם ו' יִתְעַנּוּ הָאוֹכְלִים (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
באר היטב
(ב) בי''ג. ויש מתענין לילה ויום. כנה''ג. מהרי''ל לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ''נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם: (ג) מצטערים. וכ''ש יולדת כל שלשים יום: (ד) לא יפרשו. אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית. ב''י ש''ל: (ה) לאכול. משמע אפי' יותר מיו''ד. וט''ז כתב דאין לסמוך על הג''ה זו אלא יאכל סעודת המילה בלילה כמו בט''ב ע''ש. משנכנס אדר מרבין בשמחה. ומי שיש לו דין עם עכו''ם ישפוט באדר. כתב ר''מ אלשקאר סי' מ''א דיכולין לתקן בני העיר בהסכמת וחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים על שנעשה להם נס ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חל עליהם ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות לו פורים י''א לעשות בשנת עיבור באדר שני וי''א לעשותו באדר ראשון אא''כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני הר''ש הלוי סי' י''ו ועיין מ''ש סי' תקס''ח סעיף ז' (ובמג''א חולק עליו. ובספר אליה רבה דחה דבריו בסימן תרפ''ה עיין שם). כתב כנה''ג מי שמתענה יום שנעשה לו נס ואירע בשבת יתענה בערב שבת:
יֵשׁ מִתְעַנִּים (ו) ג' יָמִים, זֵכֶר לְתַעֲנִית אֶסְתֵּר.
באר היטב
(ו) ג' ימים. פי' בה''ב אחר פורים ב''י סימן תכ''ט ע''ש:
באר היטב
(א) מותר. וב''ח כתב דחנוכה אסור להתענות לפניו ועיין סי' תר''ע ס''ק ב' מש''ש. וע' יד אהרן: