(ח) בכוונה. ר''ל דמי שיש לו אונס ואינו יכול להאריך וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה נחשב לפני הקב''ה כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. מ''ב וכ''כ יד אהרן. ועט''ז ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' מ''ד. ועיין תוס' י''ט במסכת אבות פרק ב' משנה ט''ז. כתב בספר מקור חיים דה''ה בלימוד תורה נמי הדין כן וכ''כ בסולת בלולה:

(ט) פרשת העקידה. קודם פרשת הקרבנות ויוכל לומר פ' העקדה ופרשת המן אפי' בשבת. ע''ת וכ''כ בעל שתי ידות וסולת בלולה וכנה''ג ע''ש. וכתב הבחיי פרשת צו שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה ויכיר נפלאות ה' וכן פי' מ''ש כל האומר תהלה לדוד ג''פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עה''ב: (י) ושלמים. ואחר עולה ושלמים יאמר פרשת נסכים כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים והקשה המ''א למה כתב הב''י לומר עולה וכו' חטאת וכו' הלא קי''ל חטאת קודם לעולה. ומיישבו ומתוך תירוצו העלה כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם ע''ש. ומדברי שאר פוסקים משמע דלעולם יאמר עולה קודם החטאת: (יא) בציבור. מפני המינים שאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותם על קונטרס המיוחד לציבור ל''ח מ''א שכנה''ג ועיין בית יעקב סי' קנ''ה ומהרש''א כתב דלא אוסר הרשב''א לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו ק''ש אבל קודם ב''ש מותר אפי' בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל וביחיד דוקא קודם התפלה או אחריו אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור ע''ת. ועיין שבות יעקב ח''ב סי' מ''ד:

(יב) ביום. דאין הקרבנות קרבין אלא ביום. ויש לומר פרשת הקרבנות מעומד דקיימא לן דיושב פסול לעבודה ע''ת יד אהרן וכן י''ל מזמור לתודה מעומד יד אהרן. אבל פרשת הכיור ותרומת הדשן יוכל לאומרה קודם היום כדאיתא ביומא דף כ':