אֵינוֹ רַשַּׁאי לִכְתֹּב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת.

אִם אֵינוֹ כּוֹתֵב מִתּוֹךְ (מו) הַכְּתָב, לֹא יִכְתֹּב עַל פֶּה שֶׁמַּקְרֵא אוֹתוֹ אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יַחֲזֹר הוּא וְיִקְרָא בְּפִיו:

צָרִיךְ לְהַנִּיחַ חָלָק לְמַעְלָה כְּדֵי גַּגָּהּ (מז) שֶׁל לָמֶ ''ד: הגה: שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם מֻקָּפִים גְּוִיל (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' קל''ז וּב''ש) וּלְמַטָּה כְּשִׁעוּר כַּ''ף וְנוּ''ן פְּשׁוּטָה וּבִתְחִלָּתָן וְסוֹפָן אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ כְּלָל: הגה: מִיהוּ נָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים לְהַנִּיחַ קְצָת בִּתְחִלָּה וְסוֹף (אָגוּר רוֹקֵחַ) וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלֹא (מח) אוֹת, וְכֵן בֵּין הַשִּׁטִּים כִּמְלֹא שִׁטָּה, וּבֵין כָּל אוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטוּר י''ד גַּם צָרִיךְ לְהַנִּיחַ מְעַט חָלָק בֵּין פָּסוּק (מט) לְפָסוּק.