יִתְפֹּר שְׁלֹשָׁה תְּפִירוֹת בְּכָל (ע) צַד, וְחוּט הַתְּפִירָה יִהְיֶה סוֹבֵב מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, וְיַעֲבִיר חוּט הַתְּפִירָה בֵּין כָּל בַּיִת וּבַיִת: הגה: מִיהוּ אִם לֹא עָשָׂה רַק י' תְּפִירוֹת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, אֵינוֹ נִפְסָל (מָרְדְּכַי) וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁי''ב תְּפִירוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ (עא) בְּחוּט אֶחָד.
יַכְנִיס הָרְצוּעָה תּוֹךְ הַמַּעְבַּרְתָּא, וְיַעֲשֶׂה קֶשֶׁר כְּמִין דָּלֶי''ת בְּשֶׁל רֹאשׁ, וּכְמִין יוֹ''ד בְּשֶׁל יָד, לְהַשְׁלִים אוֹתִיּוֹת שַׁדַּי עִם הַשִּׁי''ן שֶׁבְּשֶׁל רֹאשׁ: הגה: וְנוֹהֲגִים לְהַעֲבִיר עוֹר עַל הַבַּיִת שֶׁל יָד לְרֹחַב הַזְּרוֹעַ וְיִהְיֶה רָחְבּוֹ כְּרֹחַב הַבַּיִת (טוּר) וְלֹא יַעֲשֶׂה הַקְּשָׁרִים אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הַשִּׁי''ן בַּתְּפִלִּין, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הַדָּלֶי''ת, וְאַחַר כָּךְ הַיּוֹ''ד כְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם:
אִם נִתְקַלְקֵל עוֹר שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים מִבָּתֵּי הָרֹאשׁ זֶה אֵצֶל זֶה, אִם הַתְּפִלִּין יְשָׁנִים, פְּסוּלִים, וְאִם הֵם חֲדָשִׁים, כְּשֵׁרִים, כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים (א) קַיָּם: הגה: גַּם הַבָּתִּים צְרִיכִין לִהְיוֹת קַיָּמִים, אֶלָּא שֶׁנִּקְרְעוּ קְצָת (בֵּית יוֹסֵף) וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֶפֶךְ, בִּישָׁנִים כְּשֵׁרִים, וּבַחֲדָשִׁים פְּסוּלִים, (רַשִׁ''י וְהָרֹא''שׁ) וְנ''ל דְּיֵשׁ לְהַחְמִיר לִפְסֹל בִּשְׁנֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים, כָּל זְמַן שֶׁאִם הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתָם בִּרְצוּעוֹת, הַבַּיִת מִתְפַּשֵּׁט (ב) וְנִפְתָּח נִקְרָא חָדָשׁ, וְאִם אֵינוֹ נִפְתָּח נִקְרָא יָשָׁן, וְאִם נִתְקַלְקְלוּ שְׁנַיִם זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, רִאשׁוֹן (ג) וּשְׁלִישִׁי כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ הֵם יְשָׁנִים וְאִם נִתְקַלְקְלוּ ג' בָּתִּים בְּכָל עִנְיָן (ד) פְּסוּלִים.
באר היטב
(א) קיים. ר''ל התיתורא. אבל ב''י פירש ל''נ היינו לומר דבעי שיהיו שלימים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא. וזהו שכ' רמ''א גם הבתים צריכין להיות קיימים אלא שנקרעו קצת פירוש שנקרעו בין בית לבית אבל הצדדים צריכים להיות שלמים: (ב) ונפתח. ולדידן אין שייך זה: (ג) ושלישי. ונשאר בית אחד שלם ביניהם אבל שנים הסמוכים אע''פ שאין הקרעים סמוכים אלא שזה בצד זה והשני בצד אחר מיקרי זה אצל זה. ט''ז: (ד) פסולים. אפילו חדשים דכשר בב' אפילו בזה אצל זה מ''מ בג' פסולים:
באר היטב
(ע) צד. טעם לי''ב תפירות נגד שבטי ישראל ואם עשה י''ד נגד מנשה ואפרים טוב עיין ע''ת והאר''י ז''ל כ' ע''פ הסוד דוקא י''ב. הרמ''ע מפאנו סי' ל''ח כ' אם אין התפירה בתוך הבית רק בתוך המעברתא פסול אבל בב''י בשם הרא''ש ורש''י והמרדכי משמע דלא בעי תפירה תוך הבית רק סמוך לבית. ע''ש מ''א: (עא) בחוט אחד. ואם נפסק החוט בשעת עשיה פסולות דבעי שיהא חוט אחד ב''י בשם הריא''ם. וכ' ט''ז דלא בא למעט אם חזר וקשר במקום הפסיקה אלא שיהא בדיבוק יחד ולא נפסק ביניהם. וכ' ב''ח דוקא אם נפסק החוט פסול דניכר שפסק החוט אבל אם החוט קצר יגמור התפירה בחוט אחר לכתחלה והכי נהוג: