אִם נִפְסְקָה הָרְצוּעָה, יֵשׁ מַתִּירִים (ז) לִתְפֹּר מִצַּד פְּנִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַה שֶּׁמַּקִּיף מִמֶּנָּה הָרֹאשׁ, וּבְשֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ, וּכְדֵי שֶׁתִּמָּתַח עַד (ח) אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אוֹתוֹ אֶצְבַּע ג' כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר, אֵין לָהֶם תַּקָּנָה לֹא בַּקְּשִׁירָה וְלֹא בַּתְּפִירָה. וְכָל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁכּוֹרֵךְ הָרְצוּעָה כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב הַזְּרוֹעַ וּבְשֶׁל רֹאשׁ מַה שֶּׁתָּלוּי מִמֶּנָּה, אֵין הַתְּפִירָה וְהַקְּשִׁירָה פּוֹסְלִים בָּהּ וּבִשְׁעַת הַדַּחַק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים כְּדֵי שֶׁלֹּא (ט) יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין:
סֵדֶר הֲנָחָתָן בַּבָּתִּים, לְרַשִׁ''י וְהָרַמְבָּ''ם קַדֵּשׁ מִשְּׂמֹאל (א) הַמֵּנִיחַ, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְאַחֲרָיו כִּי יְבִיאֲךָ בְּבַיִת שֵׁנִי, וּשְׁמַע בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ בַּבַּיִת הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בַּיִת הַחִיצוֹן לִימִינוֹ. (ב) וּלְרַבֵּנוּ תָּם בַּבַּיִת הַג' וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וּבַבַּיִת הַד' שֶׁהוּא הַחִיצוֹן שְׁמַע, וּמִנְהַג הָעוֹלָם כְּרַשִׁ''י וְהָרַמְבָּ''ם.
באר היטב
(א) המניח. ובאיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. מ''א: (ב) ולר''ת. ומ''מ צריך לכותבן כסדרן כמ''ש סי' ל''ב ס''א לכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח''כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע מ''א וע''ל סי' ל''ב ס''ק נ''ג מש''ש:
יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין, וְיָנִיחַ (ג) שְׁנֵיהֶם, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן בְּאוֹתָם שֶׁהֵם אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתִי, וְהַשְּׁאָר הֵם כִּרְצוּעוֹת (ד) בְּעָלְמָא, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהָנִיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין, וְכֵן בַּזְּרוֹעַ וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן (ה) הַמָּקוֹם וּלְהָנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, יָנִיחַ כְּדִבְרֵי הָאֶחָד שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ (וִיסַלְּקֵם מִיָּד) וְיָנִיחַ הָאֲחֵרִים עַל סְמַךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים) לֹא יוּכַל לְהָנִיחַ בְּבַת אַחַת, יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ''י, וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְיִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה וְיִקְרָא בָּהֶם שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ.
באר היטב
(ג) שניהם. והנוהג כן להניח ב' זוגות ביחד יניח של רש''י למטה ושל ר''ת למעלה ט''ז וכ''כ האר''י ז''ל שיכניס תחלה של רש''י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר''ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש''י למטה ושל ר''ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר''ת יהיו תחת רצועות דרש''י מכוסה בה שלא יתגלו רק רצועות דרש''י ותפילין דר''ת יהיו קטנים מתפילין דרש''י עיין ס' הכוונת תפילין פרק י' י''ב (ועי' בס' אליהו רבה שדחה דברי ט''ז וראייתו) מי שמניח תפילין של יד כדעת ר''ת ותפילין של ראש של דעת רש''י והרמב''ם אם יוצא י''ח פסק שבות יעקב ח''א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכ''ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ''מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע''פ מנהגינו כדעת רש''י והרמב''ם ואם של ראש נכתבה ע''פ דעת רש''י יש להניח של ראש תחלה וכשחולץ חולץ של יד תחלה ע''ש: (ד) בעלמא. שהרי ממ''נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף. מ''א ועי' ט''ז שהאריך והיד אהרן הקשה עליו: (ה) המקום וכו'. וי''א שאם לא יוכל וכו' צ''ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוון המקום אינו מברך אלא על אחד מהם ונ''ל דה''ק דברישא קאמר שמניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה''ה בשל ראש ואח''כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום וצריך לקשרם זא''ז. יניח כדברי א' של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ולא גרסינן ויסלקם מיד ואח''כ כ' וי''א שאם לא יוכל וכו' פירוש אפי' בזא''ז לא יוכל להניחם בבת א' כגון שיש לו מכה או שמתבייש בפני הבריות. מ''א ועיין דרכי נועם חלק א''ח סי' ב' ובס' בני חייא:
באר היטב
(ז) לתפור. דוקא בגידין ודוקא לתפור לצד פנים אבל לקשור או לתפור לצד חוץ פסול ואם נפסקה המעברתא מותר לתופרה דבר שמואל סי' רי''א: (ח) אצבע. ר''ל שתמתח הרצועה כפשוטה בלא כריכות וט''ז מחמיר לכתחלה אפי' נפסקה הרצועה לאחר שנקשר ממנה סביב הראש רק מה שתלויה לפניו עד הטבור ברצועה ימין ובשמאל עד החזה דאסור לתפור ע''ש באורך: (ט) יתבטל. ולא יברך דברכות אינן מעכבות ט''ז ועיין בתשו' שבות יעקב ח''א סי' א' וע''ל סי' ט' ס''ק ו' מש''ש (וכ' בספר אליהו רבה דדוקא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שתולה ממנו מותר בדיעבד בתפירה אף שלא בשעת הדחק ומה שכתב ב''י דמהרמב''ם משמע דאסור לא משמע הכי בכסף משנה וכן פסק בספר זכרון לר''י הכהן: