הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת (ג) אִשָּׁה: הגה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא הִרְהוּרִים מוּטָב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם (כָּל בּוֹ וְא''ח).
אָבֵל בְּיוֹם (ד) רִאשׁוֹן אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִכָּאן וָאֵילָךְ (ה) חַיָּב, אֲפִלּוּ בָּאוּ פָּנִים (ו) חֲדָשׁוֹת.
באר היטב
(ד) ראשון. פירוש ביום הקבורה דביום המיתה פטור מכל המצות כל זמן שלא נקבר דאז מקרי אונן וה''ה אם שמע שמועה קרובה אסור ג''כ להניח תפילין ביום הראשון כמו יום הקבורה ט''ז בי''ד סי' ת''ב ס''ק א' ומהריט''ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך דף י''ב כ' דנקטינן דדוקא יום המיתה ויום הקבורה פטור מן התפילין יום ראשון אבל כשהמיתה היה יום אחד והקבורה יום אחר חייב בתפילין אפילו ביום ראשון ע''ש: (ה) חייב. משמע דחייב מיד אבל בי''ד סי' שפ''ח כתב אחר הנץ החמה עמ''א וע''ת. כ' האר''י ז''ל דאין להניח תפילין דר''ת כל ז' ימי אבילות: (ו) חדשות. פי' מנחמים חדשים. ומ''א פסק דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אבל אם מניח אינו חולץ ע''ש:
בְּט' בְּאָב חַיָּבִין בִּתְפִלִּין וע''ל סי' תקנ''ה.
באר היטב
(ג) אשה. עיין ב''י ומ''ש עליו המ''א. והיד אהרן מיישבו: