(ט) יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש''ל וב''ח חולקים וס''ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק''ט ח''א סימן (י''ז) [קי''ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע''ש אבל המ''א וט''ז כתבו להקל בספק ברכות ע''ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח''ב סימן ח':

(י) לאומרה. בכוונות כ' לאומרה בהזכרת שם ומלכות וכן כ' הב''ח וכן מנהגינו:

(יא) אלו. כ' ט''ז גם מגביה שפלים אין לאומרה והאומרו אין גוערין אותו אבל ברכת סומך נופלים גוערים אותו עמ''א ומ''ש הט''ז על הרא''ש מברכת פדיון בכור ומברכת בתולים ע''ש עיין בהלק''ט ח''א סי' רכ''ד ובפרי חדש סי' נ''א: