ההלכה היומית
מוצש"ק מטו"מ א' אב תשפ"ה
סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סעיף ה'
אִם קָדַם וּבֵרַךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ מַתִּיר אֲסוּרִים, לֹא (ט) יְבָרְכֶנָּה.
סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סעיף ו'
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם נִרְאִים: הגה: אַךְ מִנְהָג פָּשׁוּט בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַזִּים (י) לְאָמְרָהּ.
באר היטב
(י) לאומרה. בכוונות כ' לאומרה בהזכרת שם ומלכות וכן כ' הב''ח וכן מנהגינו:
סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סעיף ז'
יֵשׁ נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת עַל (יא) אֵלּוּ, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם.
באר היטב
(יא) אלו. כ' ט''ז גם מגביה שפלים אין לאומרה והאומרו אין גוערין אותו אבל ברכת סומך נופלים גוערים אותו עמ''א ומ''ש הט''ז על הרא''ש מברכת פדיון בכור ומברכת בתולים ע''ש עיין בהלק''ט ח''א סי' רכ''ד ובפרי חדש סי' נ''א:
באר היטב
(ט) יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש''ל וב''ח חולקים וס''ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק''ט ח''א סימן (י''ז) [קי''ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע''ש אבל המ''א וט''ז כתבו להקל בספק ברכות ע''ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח''ב סימן ח':