יֵשׁ (ג) אוֹמְרִים שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, יָחִיד אוֹמְרָהּ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא סִפּוּר דְּבָרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁיָּחִיד מְדַלְּגָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱמֶרֶת אֶלָּא בְּצִבּוּר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִזָּהֵר שֶׁיָּחִיד יֹאמְרֶנָּה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה: הגה: וּכְבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְיָחִיד אוֹמֵר אוֹתָהּ, וּכְשֶׁעוֹנִין קְדֻשָּׁה זֹאת אוֹמְרִים אוֹתָהּ בְּקוֹל רָם (הַגָּהוֹת מיי' בְּנֻסַח הַתְּפִלּוֹת).
בִּרְכַּת יוֹצֵר וְעַרְבִית אוֹמֵר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּנַחַת: הגה: וִימַהֵר לְסַיֵּם קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְיַעֲנֶה אָמֵן אַחַר שְׁלִיחַ צִבּוּר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת וְרוֹקֵחַ סִימָן רי''ח) וּמִיהוּ אִם לֹא אֲמָרָהּ רַק שְׁמָעָהּ מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר, יָצָא, דִּבְרָכוֹת אֵלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הַיָּחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי, מִיהוּ אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הַיָּחִיד בְּפָחוֹת (ד) מִי' (הר''י פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ) וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר סִיּוּם הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה, מִשּׁוּם דְּהָוֵי הֶפְסֵק וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' (ה) ס''א.
באר היטב
(ד) מיו''ד. דוקא בק''ש ותפלה אבל בשאר ברכות כגון ברכת הנהנין ודומיהן לא בעי עשרה דאיתא בברכות סופר מברך ובור יוצא. מגן אברהם: (ה) ס''א. דשם נתבאר דעונין אחריו אמן:
אִם טָעָה בְּבִרְכַּת יוֹצֵר בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו, אִם טָעָה מִקְּדֻשָּׁה וָאֵילָךְ, אֵין הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם (ו) שֶׁפָּסַק: הגה: דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִיל מִקְּדֻשָּׁה (ז) וָאֵילָךְ, וְאִם טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּרֹאשׁ (הר''י וְהָרֹא''שׁ פ' אֵין עוֹמְדִין וְהַגָּהוֹת מיי' פֶּרֶק י' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְטוּר):
באר היטב
(ו) שפסק. אבל לא מראש דהוי ברכה לבטלה. מ''א: (ז) ואילך. טעה מאופנים ואילך א''צ לחזור אלא מלאל ברוך ואילך דמשם ואילך כתחלת ברכה. טעה באופנים מתחיל מאופנים ואילך כיון שסיים קדוש סיים הברכה עמ''א:
באר היטב
(ג) רם. כתב רמ''ע סי' ק''ב בקדושה זו אם היה יושב ועומד הרי זה טועה אבל אם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם ע''ש: ומ''א כתב בשם הקנה דוקא מיושב. בשפה ברורה ובנעימה קדושה הדל''ת בחול''ם שכנה''ג ופר''ח ועולת תמיד והיד אהרן. כשמגיע לארבע כנפות הארץ. יקח הד' ציצית בידו השמאלית ויניחם על לבו עד פרשת ויאמר ואז יקחם ביד ימינו עד שיגיע לחיים וקיימים ינשקם ויניחם: