טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה עַרְבִית, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין; טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, מִתְפַּלֵּל (ד) שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית, וְהַבּ' לְתַשְׁלוּמִין. לְאַחַר שֶׁאוֹמֵר יוֹצֵר וְי''ח בְּרָכוֹת, יֹאמַר אַשְׁרֵי וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל י''ח לְתַשְׁלוּמֵי (ה) עַרְבִית. וְכֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, יֹאמַר אַשְׁרֵי בֵּין תְּפִלָּה (ו) לִתְפִלָּה (סְמַ''ק וְרִיבַ''שׁ סי' ק''מ).
הָא דְּמַשְׁלִים הַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, דַּוְקָא בִּזְמַן תְּפִלָּה, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֵין זְמַן תְּפִלָּה, לֹא.
אֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לַתְּפִלָּה (ז) הַסְמוּכָה בִּלְבַד, שֶׁאִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָאַחֲרוֹנָה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, וְכֵן בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת.
באר היטב
(ז) הסמוכה. אם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים אף על פי שכבר עבר מוסף דזה מיקרי תפלה הסמוכה. נ''צ:
באר היטב
(ד) שחרית שתים. ואסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק. מ''א: (ה) ערבית. משמע דא''א תחנון עד אחר תפלה השניה דאל''כ למה ליה לאפסוקי באשרי. מ''א ולבוש. ול''ח כתב דיאמר תחנון אחר תפלה הראשונה וכ''כ ע''ת ע''ש: (ו) לתפלה. אבל כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית אין לומר אשרי בנתיים דהר''מ מרקנ''ט הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר מנחה. ע''כ ישהה כדי הילוך ד''א בין תפלה לתפלה כשמתפלל מנחה שתים. ב''ח. ומ''א חולק עליו וכן המנהג פשוט ביוה''כ לומר אשרי אחר מנחה ונ''מ למי שמתאחר לבא לבה''כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י''ח עמהם ואח''כ יאמר אשרי דלא כהב''ח. וכ''פ לבוש ול''ח ושכנה''ג ועיין סימן רל''ד. מיהו בזוהר פרשת פנחס משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי וכתב המ''א ומ''מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה ע''ש. (ובספר אליהו רבא העלה דכשמתפלל ערבית שתים לא יאמר אשרי רק ימתין כדי הילוך ד' אמות אכן במנחה יתפלל אשרי בנתיים ע''ש):