(ח) ביום. פי' בכל יום ויום שהולך יאמר אותה ב''ח וט''ז וכנה''ג דלא כטועים שאין אומרים אלא ביום ראשון שיוצאים לדרך אלא כל זמן שהוא בדרך מחויב לומר בכל יום שהולך:

(ט) בבוקר וכו'. יש שהבינו דהאי בבוקר נמשך למטה כלומר כשהיה יוצא לדרך אפי' אחר התפלה היה אומר בבוקר כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים וכ''ה דעת הט''ז ולא היא אלא דמלת בבוקר נמשך למעלה כשהיה יוצא בבוקר קודם התפלה ואמר הברכות בדרך וכו' דהא אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ''ש ס''ז. באר שבע דף ק''ט מ''א וע''ת ושכנה''ג ולדברי ט''ז מה שאמר (בס''ד) [בס''ז] אחר שהחזיק בדרך. פירושו שיהיה מוחזק בודאי לילך ע''ש. ודוחק הוא ונסתפקתי אם יוצא בדיעבד אם אמר בביתו. ותפלת היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר''ל לכ''ע אומר אותה בביתו ע''ש: (י) לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר. של''ה נ''צ ואגודה: נוהגים ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך ויש סמך ממ''ש חז''ל נמלכין בסנהדרין פרש''י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. עט''ז:

(יא) בדרך. ולא יאמר בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא דמי: (יב) פרסה. הוא ח' אלפים אמה דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין ואם הולך במקום סכנה יש להתפלל ת''ה אפי' בפחות מפרסה. ט''ז וכ''כ ע''ת: