אִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, אֶלָּא קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, דְּמִסְמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (ד) עָדִיף.
אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא בְּג' אַחֲרוֹנוֹת; וְדַוְקָא צָרְכֵי יָחִיד, אֲבָל צָרְכֵי צִבּוּר שָׁרֵי.
אֵין לוֹמַר פִּיּוּטִים וְלֹא קְרוֹבֵץ (פי' קְרוֹבֵץ לְיוֹצֵר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים) בַּתְּפִלָּה. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין, הוֹאִיל וְצָרְכֵי רַבִּים הֵם (הָרֹא''שׁ וְהַתוס' וְהָר''י וְהָרַ''ן רֵישׁ פ' בַּתְרָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י' וְטוּר), וְכֵן נוֹהֲגִים בְּכָל מָקוֹם (א) לְאָמְרָם.
באר היטב
(א) לאומרם. כתב האר''י ז''ל בסוף שער י''ג מדות דפסוקים ואתה ה' מגן בעדי אין לאומרם לא קודם התפלה ולא אח''כ בשום אופן ע''ש:
באר היטב
(ד) עדיף. אבל בערבית אינו כן אלא יתפלל עמהם ואח''כ קורא ק''ש כמ''ש בסי' רל''ו סעיף ג' ע''ש: