מַתְחִילִין לוֹמַר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל (א) חַג, וְאֵין פּוֹסְקִין עַד תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח.
אָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיז (ב) שְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם שֶׁמַּתְחִילִין מוּסָף מַכְרִיז הַשַּׁמָּשׁ מַשִּׁיב הָרוּחַ וְכו', כְּדֵי שֶׁהַצִּבּוּר יַזְכִּירוּ בִּתְפִלָּתָן, וְכֵן נוֹהֲגִין, (מָרְדְּכַי רפ''ק דְּתַעֲנִית). הִלְכָּךְ אַף אִם הוּא חוֹלֶה אוֹ אָנוּס, לֹא יַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר; אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁהִכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע, מַזְכִּיר; וּמִטַּעַם זֶה, הַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַצִּבּוּר הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל, יִתְפַּלֵּל וְיַזְכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר.
באר היטב
(ב) ש''צ. כלומר שיאמר הש''ץ בקול רם משיב הרוח בתוך התפלה. ורמ''א סובר שהשמש מכריז קודם התפלה וכ' הב''ח דלדעתו אפי' הזכיר הש''ץ בלחש אסור לציבור להזכיר אם לא הכריזו תחלה בקול רם וכ''מ ס''ג בהג''ה ואיתא בב''י ואפי' המתפלל בביתו אסור להזכיר עד שהזכירו הציבור וכתב המ''א ונ''ל הדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהלות:
אִם אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ בִּימוֹת הַחַמָּה, אוֹ לֹא אֲמָרוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וְכֵן (ג) בַּטַּל, אִם הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ לֹא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵין מַחֲזִירִין (ד) אוֹתוֹ. הגה: וְאָנוּ בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לֹא מַזְכִּירִין טַל, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, רַק אוֹמְרִים בִּימוֹת הַחַמָּה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכו'. (טוּר) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק לְהַזְכִּיר בִּתְפִלַּת מוּסָף יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, אֲבָל הַקָּהָל מַזְכִּירִין וְאֵינָן פּוֹסְקִין עַד מִנְחָה, שֶׁשָּׁמְעוּ (ה) כְּבַר מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף, וְכֵן נוֹהֲגִין.
באר היטב
(ג) בטל. לפי מנהג ספרדים שאומרים משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה: (ד) אותו. דטל ורוחות אין נעצרין. ואפי' אם עדיין לא סיים הברכה אין מחזירין אותו מאחר שאין חיוב כלל לאומרו. מ''א: (ה) כבר. והא דאין מכריזין שלא יאמרו משיב הרוח ומוריד הגשם דנראה כממאנין בגשמים:
באר היטב
(א) חג. דבערבית לא שאין כולם בבהכ''נ ובשחרית לא משום דצריך להכריז ובשחרית א''א משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה ועיין דבר שמואל סי' קמ''ט. בליל יום טוב האחרון של חג אם הזכיר גשם במקום טל אינו חוזר. גן המלך סי' קמ''ו: