(עג) אבילות. וכ''ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר''ח: (עד) מבה''כ. אפילו בשבת מהשבעה כנה''ג. ופר''ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע''ש. ואם קראוהו לכ''ע צריך לעלות אפילו בחול דאל''כ עובר בעשה. ופר''ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע''ש: (עה) אמו. וה''ה כל למ''ד על קרובים ואם א''ל עלה צריך לעלות כמ''ש. וה''ה הקובר מתו ברגל אסור בנ''כ דהא אסור בשמחה כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ואם אין שם כהנים בבה''כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י''ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י''ב עיין שם דלא כמג''א ס''ק ס''ו:

(עו) כפיו. ועם כהנים אחרים לכ''ע נ''כ דלא גרע מקטן מ''א ע''ת פר''ח ורוב פוסקים וכ''ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה''ג ע''ת מ''א: (עז) כהנים. ע''ל ס''ק י''א מש''ש: (עח) בשמחת י''ט. וב''י בשם האגור והג''מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ''כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ''כ אלא ביום טוב עכ''ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט''ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י''ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע''פ שאפשר לטבול שחרית מ''מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי''ט ואין טובלין מבעיו''ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ''א וט''ז ע''ש וב''י כ' וישר כוחם של בני א''י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום:

(עט) ברכה. וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ''ה הופכין פניהם. ונ''ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר''ח עיין מ''א: (פ) התיבות. בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ''א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש סעיף קטן נו''ן: (פא) והמקרא. פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר''ם לובלין סי' ל': (פב) בכהן. ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה''ג. ויזהר ע''ה שלא ישא כהנת ש''ס פסחים: (פג) מחל על כך. הקשה הט''ז הא קי''ל וקדשתו בע''כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע''כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע''ג דמחל ע''ש ואישתמיט להרב ט''ז מ''ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר''ם. וז''ל ולא כמ''ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה''מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע''ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג''כ מה שהקשה על הלבוש ע''ש. א''כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט''ז. גם את זה ראיתי שהרב מ''א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע''ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש''ס שם דא''ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א''כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע''ש ברש''י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע''ל ס''ק ח' מש''ש ורש''י שם כתב לשמעיה דבע''ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע''ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע''ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ''א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ''א סי' ר''א ס''ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש''ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע''ש. ובכנסת יחזקאל ס''ס נ''ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע''ש. ועיין מהרשד''ם חא''ע סי' רל''ה ומהרי''ט סי' קמ''ט ובתשובת חוט השני סי' י''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' צ''ג ועיין בש''ע א''ע סי' ו' ס''ק ב' מש''ש: