אֵין (ז) הַמַּפְטִיר מַתְחִיל, עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לִגְלֹל הַסֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַגּוֹלֵל טָרוּד, וְיוּכַל לִשְׁמֹעַ הַהַפְטָרָה.
בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ב' סֵפֶר תּוֹרָה, לֹא יִפְתְּחוּ הַב' וְלֹא יָסִירוּ הַמַּפָּה, עַד שֶׁיִּגְלְלוּ הָרִאשׁוֹן. הגה: וְאֵין מְסַלְּקִין הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁכְּבָר הִנִּיחוּ (ח) הַשְּׁנִיָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן מִן הַמִּצְוָה; וּמוֹצִיאִין ב' הַסְּפָרִים כְּאַחַת, וְתוֹפְסִין בַּשְּׁנִיָּה עַד אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בָּרִאשׁוֹנָה. (אוֹר זָרוּעַ בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי).
באר היטב
(ח) השניה. ומניחין הב' על השולחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהם. מ''א:
אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לְהַפְשִׁיט הַתֵּבָה בְּצִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פי' רַשִׁ''י שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְהָבִיא סֵפֶר תּוֹרָה מִבַּיִת אַחֵר שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת בּוֹ וְכו', עַד שֶׁטֹּרַח צִבּוּר הוּא לְהִתְעַכֵּב שָׁם, וְעַיֵּן בִּפְנִים בְּא''ח.
באר היטב
(ז) ההפטרה. ובב' וה' שאומרים יהי רצון אחר הקריאה א''צ להמתין על הגולל דאינו אלא מנהג וגם יש בו משום ביטול מלאכה לעם מ''א. מי שנותנים לו להגביה הס''ת ולגלול וא''א לו לעשות שתיהם יגביה ויתן לאחר לגלול דהוא עיקר הגולל עיין מ''א: