בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת (א) רֹאשׁ כְּגוֹן: שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵין אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בָּהֶם וְלֹא מִתְקַשְּׁטִין בָּהֶם וְלֹא מְטַיְּלִין בָּהֶם וְלֹא נִכְנָסִים בָּהֶם בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶם, (ב) מִדֹּחַק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדֹּחַק שָׁרֵי (רַ''ן פ' בְּנֵי הָעִיר). וְאֵין מְחַשְּׁבִים בָּהֶם חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן: קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאֵין מַסְפִּידִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה הַהֶסְפֵּד לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי (ג) הָעִיר, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְהַסְפִּידוֹ; וְאִם צָרִיךְ לִכָּנֵס בָּהֶם לְצָרְכּוֹ, כְּגוֹן לִקְרֹא לְאָדָם, יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר דְּבַר (ד) שְׁמוּעָה, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָאֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִכְנָס לְצָרְכּוֹ; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא לִקְרוֹת וְלֹא לִשְׁנוֹת, יֹאמַר לְאֶחָד מֵהַתִּינוֹקוֹת: קְרָא לִי פָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא, שֶׁהַיְשִׁיבָה בָּהֶם מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (תְּהִלִּים פד, ה) וְשִׁעוּר הַיְשִׁיבָה, כְּדֵי הִלּוּךְ ב' פְּתָחִים, (לְדַעַת הי''מ בְּסי' צ' סוֹף סָעִיף כ') (מָרְדְּכַי ר''פ הַשֻּׁתָּפִין).
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּה שֶּׁשָּׁנִינוּ בִּקְדֻשַּׁת בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, ר''ל שֶׁל רַבִּים דּוּמְיָא דְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל יָחִיד הַקּוֹבֵעַ מִדְרָשׁ בְּבֵיתוֹ לְצָרְכּוֹ אֵין לוֹ קְדֻשָּׁה כָּל כָּךְ.
אֵין יְשֵׁנִים (ה) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, אֲבָל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, מֻתָּר.
באר היטב
(ה) בבה''כ. וחייב לגעור באותן הישנים בבה''כ מכ''ש אותן שישנים בשעת הדרשה שאז עבירה גוררת עבירה ומסיר אזנו משמוע תורה. המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו רפואה מיימוני. עיין ט''ז. (ובאליהו רבה התיר במקום שמותר להפסיק והביא ראיה לדבריו ועיין ספר חסידים סי' תתרי''א. מצא דבר בחצר ביה''כ זכה בו ולא אמרינן דחצר להקדש (אגודה ריש מעילה). ושיחת הילדים איסור גדול בבה''כ של''ה):
באר היטב
(א) ראש. ובעון זה נהפכין הבה''כ לבית עכו''ם סמ''ק. אסור לשחוט בבה''כ מבי''ט מ''א. כתב הרא''ם ח''א סי' ע''ט דאפי' נעשה בבה''כ עבירה שמצאו לשמש מתעולל עם נערה אחת שמותר להתפלל שם וכל קדושת בה''כ עליו ע''ש כתב בשארית יוסף סי' כ''ח שכיני בה''כ שמגיע מהם ריח רע לבה''כ צריכים להרחיק ע''ש: (ב) מדוחק. עמ''א וט''ז: (ג) העיר. פי' שמת קרוב של הגדול: (ד) שמועה. פי' של תורה האר''י ז''ל היה נזהר מאוד שלא לדבר בבה''כ אפילו דברי מוסר פן ימשוך ממנו דברי חול: