נֵרוֹת (יד) שַׁעֲוָה שֶׁנְּתָנָם עַכּוּ''ם לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, וְכִבָּן שַׁמָּשָן וּנְתָנָם אוֹ מְכָרָן לְיִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְהַדְלִיקָם (טו) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הגה: אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִים לְהֶדְיוֹט. וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' קל''ט מֵדִינִים אֵלּוּ. מוּמָר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנָּתַן שַׁעֲוָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, (טז) אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ (פִּסְקֵי מהרי''ו סי' ס''ו וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' רנ''ד)
עַכְבָּר שֶׁנִּמְצָא בְּשֶׁמֶן שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם הוּא (יז) מָאוּס, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ (יח) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
באר היטב
(יז) מאוס. ואם יש ס' לבטלה מותר להדליק. ט''ז מ''א: (יח) בבה''כ. ה''ה לשאר הדלקה של מצוה. רש''ל:
נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת מֻתָּר לִקְרוֹת (יט) לְאוֹרוֹ.
באר היטב
(יט) לאורו. היינו דווקא דבר של לימוד וכ''מ מדאסר בסעיף י''ד אפי' להדליק ממנו ומיהו זה דוקא במי שנדר נר לבה''כ דעלה קאי אבל הנרות שעושין הגזברים דדרך ליקח במ''ש כל א' נר לביתו ומשתמש בהן תשמיש חול ה''ל לב ב''ד מתנה עליהן אבל באותן שעומדין על המנורה אסור לקרות בהם דבר של חול. מ''א:
באר היטב
(יד) שעוה. כתב הט''ז דה''ה וכ''ש מנורות שקורין לייכטי''ר שהם בבית ע''א דאין להשתמש בבה''כ ואפי' בביתו: (טו) בבה''כ. וה''ה לכל נר מצוה ה''ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע''א. מ''א עיין סי' י''א ס''ח וסי' תקפ''ו ס''ג: (טז) אסור להדליקו. דדמי לקרבן שאין מקבלין ממנו. אבל מעכו''ם מקבלים כ''כ בי''ד סי' רנ''ד. ובס''ח סי' תרפ''ו כתב ואם נתן המומר מעות לכתוב ס''ת בשמו שרי וכ''כ הש''ך בסי' רנ''ד בשם מבי''ט: