הַנִּכְנָס לִסְעֻדָּה לֹא יִקַּח חֶלְקוֹ וְיִתְּנֶנּוּ לַשַּׁמָּשׁ, שֶׁמָּא יְאֵרַע דְּבַר קִלְקוּל בַּסְעֻדָּה, אֶלָּא יִקָּחֶנּוּ וְיַנִּיחֶנּוּ וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֶנּוּ לוֹ.
אוֹרְחִים הַנִּכְנָסִין אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֵינָם רַשָּׁאִים לִטֹּל מִלִּפְנֵיהֶם וְלִתֵּן לִבְנוֹ אוֹ (טו) לְעַבְדּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן נָטְלוּ רְשׁוּת מִבַּעַל הַבַּיִת.
נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ מְסֻבִּין בִּסְעֻדָּה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִים מִי מֵסֵב (טז) עִמָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם לִישֵׁב אֵצֶל עַם הָאָרֶץ בִּסְעֻדָּה.
באר היטב
(טז) עמהם. אפי' בסעודת מצוה. מט''מ: (עי' בס' אליהו רבה שמביא בשם של''ה כמה דיני מוסר בסעודה וכתב בשם רוקח דרך ארץ לא יאכל אדם מעומד ולא ישתה מעומד ולא יקנח הקערה כו' ולא יעמוד מיד אחר הסעודה ולכל מין מאכל ישהא אחריו כשיעור ברכה אחרונה שלו. איתא במסכת דרך ארץ לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים ולא יהיה ער בין הישנים ולא ישן בין הערים ולא יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים כללא של דבר אל ישנה אדם דעתו מדעת חבירו ובני אדם. ולא יישן אחר אכילה מיד ועי' ברמב''ם הלכות דעות שהאריך בדברים אלו והנהגתן):
באר היטב
(טו) לעבדו. ולשמש המשמש בסעודה שרי רש''ל פג''ה ס''ך והבאר היטב אשר לפני העתיק עוד משמו וה''ה לאחר שנתן לכל א' חלקו ע''ש והעתקתי אחריו בש''ע א''ע סי' כ''ח ס''ק ל''ב ותרצתי עפ''ז קושית הב''י וט''ז ע''ש. אבל עתה שבתי וראיתי וחפשתי במהרש''ל שם ולא מצאתי רק כמו שהעתקתי כאן ולא יותר. ונ''ל שלשון הט''ז אטעיתיה שכתב בסעיף י''ח ס''ק ט' שא''צ להמתין רק עד אחר שיניח לכל א' חלקו כראוי ע''ש. וסבר הבאר היטב אשר לפני דה''ה כאן נמי הדין כן ולא דק ע''ש: