ההלכה היומית
יום שני במדבר כ"ד אייר תשפ"ו
סימן קפח - נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון
סעיף י'

הָיָה אוֹכֵל וְיָצָא שַׁבָּת, מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן דְּאָזְלִינַן בָּתַר הַתְחָלַת (ז) הַסְעֻדָּה; (ח) וְהוּא הַדִּין לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּפוּרִים וַחֲנֻכָּה.

באר היטב

(ז) הסעודה. ואם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת אפי' התפלל מבע''י. מ''א: (ח) וה''ה לר''ח. ואם חל ר''ח ביום א' צ''ע אם יזכיר שניהם של שבת ור''ח דמחזי כסתרי אהדדי אם אזלינן בתר השתא י''ל ר''ח ואם אזלינן בתר התחלת סעודתו י''ל שבת. ופסק הט''ז די''ל תרווייהו של שבת ור''ח מידי דהוי איקנה''ז שאומר תחלה קידוש השייך לי''ט ואח''כ הבדלה השייכה אחר השבת ה''נ בבה''מ מזכיר של שבת שעבר ושל ר''ח או י''ט הבא. אבל הב''ח פסק דאם חל ר''ח או יו''ט במו''ש ומשכה סעודתו. אינו אומר אלא רצה דבתר התחלת סעודתו אזלינן. ומ''א פסק דאם אכל פת בלילה צריך להזכיר ר''ח ולא של שבת ואם לא אכל פת בלילה יזכיר של שבת ולא של ראש חודש. אבל במוצאי שבת לחנוכה אפי' אכל פת בלילה אינו מזכיר של חנוכה דאינו אלא רשות להזכיר. וכל זה אם חל ר''ח או י''ט או חנוכה ביום א' אבל שבת חנוכה או שבת ר''ח או י''ט שחל בשבת ונמשך סעודתו במ''ש לכ''ע מזכיר שתיהן של שבת ור''ח או שבת ועל הנסים ופשוט הוא ודוקא אם לא התפלל ערבית. אבל בתשו' רמ''א סי' קל''ב משמע דוקא בפורים ושבת אזלינן בתר תחלת הסעודה משא''כ בר''ח וחנוכה דלא חשבי סעודתייהו כ''כ להיות נקראים קבועים לילך אחר תחילת סעודה והטעם מפני שבשבת חייב לאכול סעודה ג' ביום וכן בפורים סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י''ח ע''כ נכון לילך בתר תחילת סעודה משא''כ ר''ח וחנוכה לפ''ז אם אכל ומשכה סעודתו עד הלילה והיה שבת ור''ח או חנוכה מזכיר של שבת לחוד ולא של ר''ח או חנוכה ומהר''ם מלובלין פסק אם חל ר''ח בשבת ומשכה סעודתו יזכיר של שבת ור''ח אבל ר''ח באמצע שבוע ונמשכה סעודתו עד הלילה לא יזכיר ר''ח כיון שאין בתוספתו מצוה משא''כ אם חל ר''ח בשבת עיין עטרת זקנים ומ''א בסי' תי''ט ועיין בשכנה''ג. עיין בהלק''ט ח''ב סי' מ''ו שכתב דעד כדי שיתעכל המזון שאכל בשבת יוכל להזכיר של שבת שאינו בדין שאם ישב לאכול כל הלילה שיזכיר של שבת ופשוט הוא ע''ל סי' קפ''ד ס''ק א': (ועיין בספר אליהו רבה בזה הענין ובמה שהשיב על הב''ח ומישב דברי רמ''א ע''ש):

סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סעיף א'

בְּרָכָה רְבִיעִית לֹא יֹאמַר תִּתְבָּרַךְ, וְלֹא יֹאמַר בָּהּ הַחַי, כִּי אִם בְּבֵית (א) הָאָבֵל; וְאוֹמֵר בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַלְכֻיּוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ וכו', הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב. וְשְׁלֹשָׁה הֲטָבוֹת: הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. וג' גְּמוּלוֹת: הוּא גְּמָלַנוּ, הוּא גּוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ.

באר היטב

(א) האבל. ואם מברך לעצמו אומר בעצמו תורת אדם מ''א. כשיש עכו''ם בבית נוהגים לומר כולנו יחד בני ברית. וט''ז בי''ד כתב שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד. כשיש מומר לעכו''ם במקום סעודה צ''ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית. מ''א ע''ש. ובתשובת יד אליהו סי' פ''ג הרבה להקשות עליו וכתב שאין לאומרו ע''ש:

סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סעיף ב'

בְּבֵית הָאָבֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת דַּיַּן אֱמֶת וְכו' וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן שע''ט.

יום שני במדבר כ"ד אייר תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן