אִם הָיוּ רוֹכְבִים, וְאָמְרוּ: נֹאכַל, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ וְלֹא יָרְדוּ מֵהַבְּהֵמוֹת, מִצְטָרְפִין כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד; אֲבָל אִם הָיוּ הוֹלְכִים וְאוֹכְלִים, לֹא; וְאִם הָיוּ אוֹכְלִים בַּשָּׂדֶה מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלִים כֻּלָּם בְּשָׁעָה אַחַת וּמִכִּכָּר אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבְעוּ מָקוֹם לֶאֱכֹל אֵינָם מִצְטָרְפִין. הגה: הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְזַמֵּן בְּבֵית (ה) עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּלֹא יוּכְלוּ לִקְבֹּעַ עַצְמָן בְּבֵית עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִשּׁוּם יִרְאַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהָוֵי כְּאִלּוּ אָכְלוּ בְּלֹא קֶבַע, וְעוֹד דְּיֵשׁ לָחוּשׁ לְסַכָּנָה אִם יְשַׁנּוּ בְּנֻסַּח הַבְּרָכָה וְלֹא יֹאמְרוּ הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְלָכֵן מִתְּחִלָּה לֹא קָבְעוּ עַצְמָן רַק לְבָרֵךְ כָּל א' לְבַדּוֹ, וְלָכֵן אֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג אַף אִם לֹא הָיוּ טְעָמִים אֵלּוּ מַסְפִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר דִּכְבָר נָהֲגוּ כָּךְ הָוֵי כְּאִלּוּ לֹא קָבְעוּ עַצְמָן בְּיַחַד.
שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל עֲדַיִן כַּזַּיִת פַּת, אֵינָם רַשָּׁאִים (ו) לֵחָלֵק.
באר היטב
(ו) ליחלק. אפילו רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האחרים ודוקא שהתחילו ביחד אבל אם הקדים א' ובאו הב' אח''כ ואכלו ג''כ רשאי הא' לגמור סעודתו קודם ולברך בפני עצמו ט''ז ע''ש:
שְׁלֹשָׁה שֶׁבָּאוּ מִשָׁלֹשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, וְנִתְחַבְּרוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה, אִם זִמְּנוּ עֲלֵיהֶם בִּמְקוֹמָם כְּגוֹן שֶׁהִפְסִיקוּ כָּל אֶחָד לִשְׁנַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ הַזָּן, שׁוּב אֵינָם יְכוֹלִים לְזַמֵּן אֲפִלּוּ אָכְלוּ אַחַר כָּךְ יַחַד וְגָמְרוּ סְעוּדָתָן; וְאִם לֹא זִמְּנוּ עֲלֵיהֶם בִּמְקוֹמָם, חַיָּבִים לְזַמֵּן וְאֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק וַאֲפִלּוּ לֹא אָכְלוּ אֵלּוּ הַשְׁלֹשָׁה בְּיַחַד (ז) מִשֶּׁנִּתְחַבְּרוּ.
באר היטב
(ז) משנתחברו. ר''ל אלא כל אחד אכל בפ''ע משנתחברו עיין ט''ז ומ''א:
באר היטב
(ה) עכו''ם. כל האחרונים חלקו על הרב בזה ומהרש''ל כשהיה מזמן בבית עכו''ם היה אומר הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתנו וישיבתינו. ופעם א' היה סעודת פדיון הבן בבית עכו''ם והיו שם כמה גברי רברבי והסכימו לברך ולומר יברך את בעה''ב דקאי על בעל הסעודה עיין ע''ת ואפשר דאם אוכלין במלון ביום דרך עראי דלא הוי קביעות בבית עכו''ם ואין מזמנין. מ''א: