(א) מריח טוב. עיין הלק''ט ח''א סי' קצ''ז. דבר שאסור באכילה ולא בהנאה מותר להריח בו אפי' לכתחלה תשובת אמונת שמואל סי' מ''ה. ועיין הלק''ט סי' ל''ה: (ב) א''צ לברך. דהנאה מועטת היא פי' שנפסק מיד ודומה לאוכל שנתעכל במעיו. ומה''ט אין מברכין עליו שהחיינו ל''ח עיין מ''א. אין מברכין על קול ערב הואיל ואין בו ממש. והא דאין מברכין על רחיצה וסיכה נ''ל כיון דאין נכנסין לגוף:

(ג) המוס''ק. הוא פיז''ום בל''א. וכתב בטור שהיא זיעת חיה ידוע ויש לה חטוטרת בצווארה ומתקבץ שם בתחלה כמין דם ואח''כ מתייבש ונעשה ממנו המוס''ק והרמ''ה היה חושש לאוכלו משום דם. והר''י כתב דפירשא בעלמא הוא אע''ג דמתחלה היה דם ועיין ט''ז ומ''א וכנה''ג: (ד) ראוי לאכילה. אפילו אינו ראוי לאוכלו בפ''ע רק ע''י תערובות. מ''א: (ה) אינו מברך. על הריח: (ו) במ''ב יצא. אפילו המריח על פירות דבמ''ב היא כוללת כמו שהכל באכילה. ומטעם זה אין אנו מברכין בהבדלה רק על מיני בשמים: (ז) מוסקאט''ה. מושקא''ט נוס הוא עיקר הפרי. קניל''ה הוא צימרנ''ד. וקלאו''י הוא נעגלי''ך אף שהוא אינו עיקר הפרי מכל מקום עיקרו עומד לאכילה ע''כ שם פרי עליו לריחו. על הנענ''ה שקורין אותו מינט''ה נסתפק בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' מ''א אם יש לברך עליה או לא ודעתו נוטה שלא לברך ובתשובת פרח שושן כלל א' סי' י''ג כתב שיש לברך עליה הנותן ריח טוב בפירות וכן המריח בקאו''י כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו ריח צריך לברך ועיין הלק''ט ח''ב סי' קט''ו. ועיין בס' בני חייא אם על חצי פרי מברך. ובגינת ורדים כלל א' סי' מ''ב:

(ח) הורד. שקורין רוזא''ש אע''פ שראוי לאכילה ע''י מרקחת מ''מ אין עיקרן עומד לאכילה אלא להריח: (ט) והמצטיכי. שרף שעושין ממנו זפת: (י) עצי בשמים. וכן בכל דבר שהקלח שלו קשה. ש''ג מ''א: