מֻתָּר לְהַנִּיחַ מִבְּעוֹד יוֹם כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר קַר עַל גַּבֵּי קְדֵרָה חַמָּה, שֶׁאֵין זֶה (א) כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל.
(א) מוּכִין, (פי' כָּל דָּבָר רַךְ קָרוּי מוּכִין כְּגוֹן צֶמֶר גֶּפֶן וּתְלִישֵׁי צֶמֶר רַךְ שֶׁל בְּהֵמָה וּגְרִירַת בְּגָדִים בְּלוּיִים), שֶׁטָּמַן בָּהֶם דֶּרֶךְ מִקְרֶה, אָסוּר לְטַלְטְלָן אֶלָּא מְנַעֵר הַכִּסוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת; וּכְגוֹן שֶׁמִּקְּצָתָן מְגֻלֶּה, שֶׁאֵין זֶה טִלְטוּל אֶלָּא מִצִּדּוֹ. וְאִם (ב) יִחֲדָן לְכָךְ, מֻתָּר לְטַלְטְלָן. אֲבָל אִם טָמַן בְּגִזֵּי צֶמֶר, אֲפִלּוּ לֹא יִחֲדָן לְכָךְ, מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וְהָנֵי מִלֵּי סְתָם גִזִּין שֶׁאֵין עוֹמְדִין לִסְחוֹרָה, אֲבָל אִם נְתָנָם (ג) לְאוֹצָר לִסְחוֹרָה, צְרִיכִין יִחוּד וְאִם טָמַן בָּהֶם בְּלֹא יִחוּד, מְנַעֵר הַכִּסוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת, דְּהַיְנוּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל כִּסוּי הַקְּדֵרָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם עָלֶיהָ לֹא אִכְפַּת לָן, דְּלֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לָהֶן.
באר היטב
(א) מוכין. מוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן: (ב) יחדן. פירוש לעולם: (ג) לאוצר. ודוקא כשמקפיד עליהם כמ''ש סי' ש''ח סס''א (ובס' אבן העוזר חולק דאפי' אין מקפיד עליהם אסור ע''ש):
הַנּוֹתְנִים אֲבָנִים (ד) וּלְבֵנִים סְבִיב הַקְּדֵרָה צָרִיךְ שֶׁיְּיַחֲדֵם לְכָךְ לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִחֲדָן אֵינָם חֲשׁוּבִים לוֹ וּמַשְׁלִיכָן. הִלְכָּךְ אָסוּר לְטַלְטְלָן, אִם לֹא שֶׁיַּצְנִיעֵם וּמְיַחֲדָן לְכָךְ.
באר היטב
(ד) ולבנים. וה''ה עצים העומדים להסקה אסור לסתום בהן פי תנור דלא יוכל לטלטלן בשבת עי' סי' ש''ח ס''ק כ''א. והאבנים המונחים על גבי כירה שרי לטלטלינהו דמיוחדין לתשמיש. מ''א:
באר היטב
(א) כטומן. ולא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי עם משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צינתו ואח''כ שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסור אפי' לזמן מועט. ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו ט''ז עיין שם (ובספר אליהו רבה חולק עליו ומתיר אף בכולו טמון בתוכו כיון שהוא כלי שני וא''כ אינו מוסיף הבל ובסימן רנ''ז מבואר דמותר להטמין בשבת באינו מוסיף הבל כדי שתפיג צינתו ע''ש):