ההלכה היומית
יום ראשון סוכות ט' תשרי תשפ"ז
סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סעיף ז'

אִם אֵין עִמּוֹ שׁוּם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, יְטַלְטְלֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת (ו) מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וְדַוְקָא כִּיסוֹ אוֹ מְצִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ, אֲבָל אִם לֹא בָּאָה לְיָדוֹ, לֹא.

באר היטב

(ו) מד''א. כתב הט''ז דבר פשוט שזה אין מועיל אלא טלטול בר''ה או כרמלית שהאיסור הוא משום טלטול ד''א ע''כ מהני זה אבל מרה''י לכרמלית וכ''ש לרה''ר דהאיסור הוא משום הוצאה מרשות לרשות דאסור אפי' בחצי אמה לא מועיל זה וכ''כ רש''ל בתשוב' סי' נ''א ע''כ לא יפה עושים אותן שנושאין תינוק למול בפחות פחות מד''א דמ''מ יש איסור מה שמוציאין מרה''י לרחוב שהוא כרמלית אלא יוציאנו ע''י עכו''ם מרשות לרשות ואחר כך יטלטלנו בפחות מד''א. וכתב ב''י בשם רי''ו בהיתר פחות מד''א צריך לישב בכל פחות מד''א שאל''כ אע''פ שעומד חייב ונראה דזהו אם אחד נושא לבד אז צריך לישב אבל אם אחד נותן לחבירו בפחות מד''א א''צ לישב שום אחד דבכל אחד הוא מעשה חדש עכ''ל ט''ז ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן ק''ד דמתיר שם לעני העומד בחוץ בכרמלית ובעל הבית פושט ידו לחוץ ויטול העני ממנו ע''ש א''כ לפ''ז ה''נ מועיל הושטה שתקח אשה אחרת מידה ומנהג ישראל תורה שאין עושין זה ע''י עכו''ם רק לעשות ע''י הושטה מרה''י לכרמלית ועיין יד אהרן סי' שמ''ז שחולק על עבודת הגרשוני וכתב דבר קשה להתיר דהרי מצינו בכמה דברים שאסרו גזירה לגזירה דאמרינן כולה חדא גזירה הוא ע''ש וכ''כ המ''א סי' שמ''ח ס''ק ד' ועיין בט''ז סי' שמ''ט ס''ק א' ובמ''א סימן של''א ס''ק ה':

סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סעיף ח'

יֵשׁ אוֹמְרִים דַוְקָא מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם, אֲבָל מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְשָׁכַח וְהוֹצִיא לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לֹא הִתִּירוּ לוֹ שׁוּם אֶחָד מֵהַדְּרָכִים הָאֵלּוּ.

סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סעיף ט'

הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, נוֹטֵל מֵעַל הַחֲמוֹר כֵּלִים הַנִּטָּלִים; וְשֶׁאֵינָם נִטָּלִים מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּים נוֹפְלִים. וְאִם הָיְתָה טְעוּנָה כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם, כְּגוֹן שֶׁהֵם כּוֹסוֹת שֶׁל מַקִּיזֵי דָּם שֶׁאֵין רְאוּיִם בְּשַׁבָּת לִכְלוּם, לְפִי שֶׁהֵם מְאוּסִים וְאִם יִפְּלוּ לָאָרֶץ יִשָּׁבְרוּ, מַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶם כָּרִים וּכְסָתוֹת. וְדַוְקָא בְּמַשָּׂאוֹת קְטַנִּים שֶׁיָּכוֹל לְשָׁמְטָן מִתַּחְתֵּיהֶן, אֲבָל אִם הֵם גְּדוֹלוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹט הַכָּרִים מִתַּחְתֵּיהֶן, אָסוּר לְהַנִּיחָם תַּחְתֵּיהֶן מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי (ז) מֵהֵיכָנוֹ (פי' מֵהַתַּשְׁמִישׁ שֶׁהָיָה מוּכָן לוֹ), אֶלָּא פּוֹרְקָן בְּנַחַת שֶׁלֹּא יִשָּׁבְרוּ, וְלֹא יַנִּיחֵם עַל הַבְּהֵמָה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים.

באר היטב

(ז) מהיכנו. ואין לבטל כלי מהיכנו אפי' לפי שעה רק בהפסד מרובה ולבטל כלי לכל השבת בה''מ יש פלוגתא בין הפוסקים עיין מ''א:

יום ראשון סוכות ט' תשרי תשפ"ז

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן