בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַיִן (ז) מָצוּי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁים עַל שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, חוּץ מִן הַמַּיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין. וּלְהָרֹא''שׁ, בַּלַּיְלָה לֹא יְקַדֵּשׁ עַל הַשֵּׁכָר אֶלָּא עַל הַפַּת, וּבַבֹּקֶר יוֹתֵר טוֹב לְקַדֵּשׁ עַל הַשֵּׁכָר, שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל קֹדֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, שֶׁאִם יְבָרֵךְ עַל הַפַּת תְּחִלָּה אֵין כָּאן שׁוּם שִׁנּוּי, וְדִבְרֵי טַעַם הֵם. הגה: וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט כְּדִבְרֵי הָרֹא''שׁ. וְאִם יַיִן בָּעִיר, לֹא יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת. וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מִשּׁוּם נֶדֶר, יָכוֹל לְקַדֵּשׁ עָלָיו וְיִשְׁתּוּ אֲחֵרִים הַמְּסֻבִּין עִמּוֹ; וְאִם אֵין אֲחֵרִים עִמּוֹ יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְלֹא עַל הַיַּיִן, אוֹ יִשְׁמַע קִדּוּשׁ מֵאֲחֵרִים. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ''ט דִּמְחַזֵּר אַחַר יַיִן וּתְשׁוּבַת מַיְמוֹנִי סוֹף סֵפֶר הַפְלָאָה סי' ד' דִּיקַדֵּשׁ עַל הַפַּת לָכֵן צ''ל הַחִלּוּק אִם אוֹכֵל לְבַדּוֹ וְאִם אוֹכֵל עִם אֲחֵרִים).
בִּרְכַּת יַיִן שֶׁל קִדּוּשׁ פּוֹטֶרֶת יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, וְאֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתּוֹ בֵּין שֶׁהוּא עַל הַכּוֹס בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל הַכּוֹס וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קע''ד סָעִיף ו'.
אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם (א) סְעֻדָּה, וּבְבַיִת אֶחָד מִפִּנָּה לְפִנָּה חָשׁוּב מָקוֹם אֶחָד, שֶׁאִם קִדֵּשׁ לֶאֱכֹל בְּפִנָּה זוֹ וְנִמְלַךְ לֶאֱכֹל בְּפִנָּה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ הוּא טְרַקְלִין גָּדוֹל, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. הגה: וּמִבַּיִת לְסֻכָּה חָשׁוּב כְּמִפִּנָּה לְפִנָּה (מָרְדְּכַי פ' ע''פ) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁרוֹאֶה מְקוֹמוֹ, אֲפִלּוּ מִבַּיִת לְחָצֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם קִדֵּשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד עַל דַּעַת לֶאֱכֹל בְּמָקוֹם אַחֵר, שַׁפִּיר דָּמִי וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סי' קע''ח, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּבַיִת אֶחָד, כְּגוֹן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר אוֹ מֵאִגָּרָא לְאַרְעָא, וְכֵן עִקָּר.
באר היטב
(א) סעודה. כדכתיב וקראת לשבת עונג במקום עונג תהא הקריאה של קידוש:
באר היטב
(ז) מצוי. אבל במקום שהיין מצוי ודאי יברך על היין אפי' ביום אלא דמ''מ אם היין ביוקר כגון במדינות אלו אין מהדרין אחר היין כיון שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה ומש''ה לא נהגו אפי' גדולים במדינתינו לברך על היין ביום ואי מברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר ט''ז. כתב המ''א ונ''ל דאין מקדשין על יין שרף אא''כ במדינות שרוב שתיית ההמון הוא יין שרף בכל היום עי' סי' קפ''ב. ועי' סי' קע''ד ובתשו' נחלת שבעה סימן ל''ה כתב דמקדשין בשחרית של שבת על יין שרף. וכן כתוב בהלק''ט חלק א' סימן יו''ד: