אִם אוֹמֵר אָדָם לְעַבְדּוֹ אוֹ לְשִׁפְחָתוֹ לֵילֵךְ עִמּוֹ וְהִדְלִיקוּ הַנֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִים לוֹ אֵין זֶה לְצֹרֶךְ הָעַכּוּ''ם, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַהֲלִיכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. הגה: וּמֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לֵילֵךְ עִמּוֹ לִטֹּל נֵר דָּלוּק (ו) כְּבָר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה רַק טִלְטוּל הַנֵּר בְּעָלְמָא (רַבֵּנוּ יְרוּחָם ני''ב ח''ב וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ו).

אִם יֵשׁ נֵר בְּבֵית יִשְׂרָאֵל וּבָא עַכּוּ''ם וְהִדְלִיק נֵר אַחֵר, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ בְּעוֹד נֵר רִאשׁוֹן דּוֹלֵק, אֲבָל לְאַחַר שֶׁיִּכְבֶּה הָרִאשׁוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ (ז) לְאוֹר הַשֵּׁנִי. וְכֵן אִם נָתַן שֶׁמֶן בַּנֵּר הַדּוֹלֵק, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה בּוֹ כְּבָר, וְאַחַר כָּךְ אָסוּר. הגה: וּמֻתָּר לִמְחוֹת בְּעַכּוּ''ם שֶׁבָּא לְהַדְלִיק (ח) נֵר אוֹ לְהוֹסִיף שֶׁמֶן (טוּר).

בַּאֲרָצוֹת קָרוֹת, מֻתָּר לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה בִּשְׁבִיל הַקְּטַנִּים וּמֻתָּרִין הַגְּדוֹלִים לְהִתְחַמֵּם בּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל הַגְּדוֹלִים מֻתָּר אִם (ט) הַקֹּר גָּדוֹל, שֶׁהַכֹּל חוֹלִים אֵצֶל הַקֹּר; וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִים הֶתֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא.