מַפְטִירִין (א) בַּנָּבִיא מֵעִנְיָנָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִכ'' א פְּסוּקִים, אֶלָּא אִם כֵּן סָלִיק עִנְיָנָא בְּבָצִיר מֵהָכֵי כְּגוֹן: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם (יִרְמְיָהוּ ז, כא). הגה: וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת בָּעֵינָן כ''א פְּסוּקִים, ג''פ לְכָל א' מִן הַקְּרוּאִים, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֶׁקּוֹרִין ה' סַגֵּי בְּט''ו פְּסוּקִים (מַהֲרַ''ם פאדוא''ה). וְלֹא נִתְקְנָה הַהַפְטָרָה רַק בְּצִבּוּר, אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה (תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ''ן סִימָן קצ''ט), אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אָסוּר לִקְרוֹת עִם הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל בְּלֹא בְּרָכָה שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף).
אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, אֵין הַמַּפְטִיר מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּלָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר בַּחֲתִימָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מַזְכִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה שֶׁאוֹמֵר אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, וְהַמִּנְהָג כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
צָרִיךְ לְכַוֵּן לְבִרְכוֹת הַקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּלְבִרְכוֹת הַמַּפְטִיר וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם (ב) אָמֵן, וְיַעֲלוּ לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחִסֵר מִנְיָנָם בְּשַׁבָּת.
באר היטב
(ב) אמן. ואין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאינו סיום ברכה:
באר היטב
(א) בנביא. הטעם שפעם א' גזרו גזירה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ''א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ''א פסוקים ג''פ לכ''א מהז' שקראו בתורה. ולכך יברך המפטיר ז' ברכות נגד ז' שקראו בתורה ומה שקורין בנביאים ולא בכתובים מפני שלא תמצא שם מעין הענין פרשת התורה. כ' הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב הפטרות כדין ספר כי היה נ''ל שאין יוצאין כלל בקריאת הפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש והט''ז ומ''א חולקים עליו ומתירין לקרות ההפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש. אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה''כ הולכין יו''ד ומפטירין בבית ששם החומש ואין קורין בע''פ. מ''א: