בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין אוֹמְרִים בָּרְכוּ אַחַר קַדִּישׁ בַּתְרָא וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל''ג.
יְכוֹלִים (א) לְנַחֵם אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת, וְכֵן יְכוֹלִים לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. וְלֹא יֹאמַר לוֹ כַּדֶּרֶךְ שֶׁאוֹמֵר לוֹ בַּחֹל, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק (ב) וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא, וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים וְשִׁבְתּוֹ בְּשָׁלוֹם. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים, וְכֵן נָהֲגוּ (רַמְבַּ''ם פֶּרֶק כ''ד).
אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת (א) עַד ו' שָׁעוֹת. הגה: וַאֲפִלּוּ לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָסוּר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת).
באר היטב
(א) עד ו' שעות. ולשם תענית אפי' שעה א' אסור מהרי''ל. וא''כ שלא כדין עושין קצת קהלות שמתענים בשבת עד חצות על הגזרות מ''א. וכן הש''ץ דמנגן ואין יוצאין מבה''כ עד אחר שש ובפרט בחורף ומכ''ש ביו''ט מלבד בר''ה עי' סי' חקפ''ד סס''א:
באר היטב
(א) לנחם אבלים. בשבת דף י''ב איתא בקושי התירו לנחם אבלים בשבת א''כ לא יפה עושים אותן שכל ימות השבוע אינן הולכין רק בשבת. מ''א: (ב) ורפואה. ולאבל יאמר שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא. ט''ז בשם ב''ח: