חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה. כְּחֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז: וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. לְהָבִיא חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ. וְהוּא הַדִּין שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו: וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לְאָכְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. דְּשֶׁמָּא בְּהֵמָה הוּא, וְאֵין לוֹקְחִין בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה מִכֶּסֶף מַעֲשֵׂר, [אֶלָּא] שְׁלָמִים: וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּבִלְחָיַיִם וּבְקֵבָה. דִּמְרַבִּינַן לְהוּ מִקְּרָא דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח) אִם שֶׂה, לְרַבּוֹת אֶת הַכּוֹי: שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. דְּאָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבְּהֵמָה לַכֹּהֵן, אַיְתֵי רְאָיָה דְּמִין בְּהֵמָה הוּא, וּשְׁקֹל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ שְׁנֵיהֶם, לֹא הָיָה דַעְתּוֹ אֶלָּא עַל וַדַּאי בְּהֵמָה אוֹ וַדַּאי חַיָּה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁאִם כָּתַב לוֹ בְּהֶמְתּוֹ לְבַד לֹא קָנָה אֶת הַכּוֹי, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ אַיְתֵי רְאָיָה דִּבְהֵמָה הוּא, וְאִם כָּתַב לוֹ חַיָּתוֹ לְבַד אָמְרִינַן לֵיהּ אַיְתֵי רְאָיָה דְּחַיָּה הוּא. נִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁאִם כָּתַב לוֹ שְׁנֵיהֶן, קָנָה מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה. בֵּין שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה בֵּין שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר, דִּסְפֵק אִסּוּרָא לְחֻמְרָא. וַאֲפִלּוּ אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה אוֹ שֶׁזֶּה אֵינוֹ לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר מִסָּפֵק: