וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל. לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן, כְּלוֹמַר טֹל טִיט וְאָבָק שֶׁתַּחַת רַגְלַי. פֵּרוּשׁ אַחֵר, תְּלֵה אוֹתִי בְרַגְלִי עַל הָעֵץ, שֶׁאֵין לִי מַה לִּתֵּן לְךָ. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ מֵרָחוֹק: עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. עַד שֶׁתַּזְקִין. וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לֹא לִכְנֹס וְלֹא לִפְטֹר: אַדְמוֹן אוֹמֵר כוּ'. וַהֲלָכָה כְּאַדְמוֹן:

הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְכוּ'. רְאוּבֵן מְעַרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה שֶׁבְּיַד שִׁמְעוֹן וְאוֹמֵר לוֹ, לֵוִי שֶׁמָּכַר לְךָ גְּזָלָהּ מִמֶּנִּי, וְהוּא חָתוּם עַל שְׁטַר הַמְּכִירָה שֶׁכָּתַב לֵוִי לְשִׁמְעוֹן שֶׁמָּכַר לוֹ: אַדְמוֹן אוֹמֵר יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר. מַה שֶּׁלֹּא עִרְעַרְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁלָּקַחְתָּ שָׂדֶה זוֹ מִלֵּוִי וְחָתַמְתִּי עֵד בְּתוֹךְ הַשְּׁטָר, לְפִי שֶׁלֵּוִי אָדָם חָזָק וְקָשֶׁה לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ וְנֹחַ לִי שֶׁתְּהֵא בְּיָדְךָ שֶׁאוֹצִיאֶנָּה מִמְּךָ בְּדִין: אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. דְּהוֹאִיל וְחָתַם הוֹדָה שֶׁאֵין לוֹ עֵסֶק בָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּאַדְמוֹן. וְדַוְקָא כְּשֶׁחָתַם בָּהּ בְּעֵד הוּא דִפְלִיגֵי אַדְמוֹן וַחֲכָמִים, אֲבָל אִם הוּא חָתוּם בְּדַיָּן לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר, שֶׁהַדַּיָּן הַחוֹתֵם עַל הַהֶנְפֵּק לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר אֵין צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר אֶלָּא שֶׁיַּכִּיר חֲתִימַת הָעֵדִים בִּלְבָד: