מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבָּעַל. שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא: מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. וּמֵפֵר כָּל יְמֵי נַעֲרוּתָהּ, דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר ל) בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ: וְהָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְּבָגֶר. כְּדִכְתִיב (שָׁם) בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעוּרֶיהָ:

נִתְגָּרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם. שֶׁשָּׁמַע הָאָב, שֶׁאִם עָבַר הַיּוֹם שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר: וְנִתְאָרְסָה. לְאַחֵר, בּוֹ בַּיּוֹם: אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. שֶׁנָּדְרָה בִּפְנֵי הָאָרוּס הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָאָרוּס מֵפֵר בַּקּוֹדְמִין: כֹּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצְאָה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ. לֹא מֵחֲמַת בֶּגֶר וְלֹא מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין: