זָרַק אֶת הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל גַּב דְּקָרוֹב לְמֵזִיד הוּא, שֶׁהָיָה לוֹ לַחְשֹׁב שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים תָּמִיד, הָכָא עָסְקִינַן בְּאַשְׁפָּה הָעֲשׂוּיָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּלַּיְלָה, וְאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּיּוֹם, וְזִמְנִין דְּמִקְּרֵי דְיָתֵיב בָּהּ, וּמִשּׁוּם הָכִי גוֹלֶה, דְּלָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא וְלֹא אָנוּס גָּמוּר הוּא: וְהוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ פָּטוּר. דִּכְתִיב (דְּבָרִים יט) וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ, פְּרָט לַמַּמְצִיא אֶת עַצְמוֹ: אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק. שֶׁנָּתַן לוֹ בַּעַל הַבַּיִת רְשׁוּת לִכָּנֵס: מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת. דְּאִי בָעֵי עָיֵיל לַחְטֹב וְאִי בָעֵי לֹא עָיֵיל: יָצָא הָאָב הָרוֹדֶה אֶת בְּנוֹ. דְּמִצְוָה קָא עֲבִיד:

הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי בְנוֹ. כְּשֶׁלֹּא הִכָּהוּ לְלַמְּדוֹ תוֹרָה אוֹ מוּסָר אוֹ אֻמָּנוּת: הַכֹּל גּוֹלִים עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ כוּתִי: חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. שֶׁאִם הָרַג בֶּן יִשְׂרָאֵל בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא נֶהֱרָג: הַסּוּמָא אֵינוֹ גּוֹלֶה. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר לה) בְּלֹא רְאוֹת, פְּרָט לַסּוּמָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גּוֹלֶה. בְּלֹא רְאוֹת לְרַבּוֹת אֶת הַסּוּמָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: הַשּׂוֹנֵא. כָּל שֶׁלֹּא דִבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵחֲמַת אֵיבָה. וְאֵין הֲלָכָה לֹא כְרַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלָּא הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ נֶהֱרָג וְאֵינוֹ נִקְלָט, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא קָרוֹב לְמֵזִיד: