לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין. כְּדֵי לְבַטְּלָן. יָחִיד שֶׁלֹּא עָשָׂה שׁוּם בֵּית דִּין כִּדְבָרָיו וְהֵן דְּחוּיִים וּבְטֵלִין , לָמָּה מַזְכִּירִין אוֹתָן כְּלָל. וּמְשָׁנֵי, שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל וְיִתְמַהּ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּקַבָּלָתוֹ, יֹאמְרוּ לוֹ כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ וְנִדְחוּ דְּבָרָיו:

רֹבַע עֲצָמוֹת. רֹבַע קַב שֶׁל עַצְמוֹת הַמֵּת מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל. וּפָחוֹת [מֵרֹבַע] אֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אֲבָל לֹא בְּאֹהֶל. וְסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי דְרֹבַע קַב מְטַמְּאִים וַאֲפִלּוּ הֵן מִמֵּתִים הַרְבֵּה: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הַגְּוִיָּה. כְּלוֹמַר, מִגּוּף אֶחָד שֶׁל מֵת אֶחָד, וְלֹא מִמֵּתִים הַרְבֵּה. וַאֲפִלּוּ שֶׁל מֵת אֶחָד אֵין מְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּרֹבַע הַקַּב רֹב בִּנְיָן  דְּהַיְנוּ רֹב גֹּדֶל הַגּוּף, אוֹ רֹב מִנְיַן עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָדָם, וְיִהְיוּ מֵאָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עֲצָמוֹת, שֶׁמִּנְיַן עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָדָם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה: אֲפִלּוּ מֵעֶצֶם אֶחָד. אִם עֶצֶם אֶחָד שֶׁל מֵת מְמַלֵּא רֹבַע קַב, מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: