יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ כוּ'. לְפִי שֶׁפָּרָשַׁת אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ סְמוּכָה לְקָדָשִׁים, דִּכְתִיב יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה, וְסָמִיךְ לֵיהּ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וּבְקָדָשִׁים לַיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ז) בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, אַלְמָא לַיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו קָרוּי יוֹם קָרְבָּנוֹ עַד הַבֹּקֶר. יָכוֹל אַף זֶה כֵּן [נֶאֱמַר כָּאן יוֹם אֶחָד] וְנֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית יוֹם אֶחָד וְכוּ':

כִּסּוּי הַדָּם כוּ'. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין, נָקַט לְכֻלְּהוּ: בְּמֻקְדָּשִׁין. חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת אִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵין טְעוּנִים כִּסּוּי: וְנוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף. לְמִעוּטֵי בְּהֵמָה. דְּלֹא תֵימָא בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה. וְנַפְקָא לָן מִדִּכְתִיב בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם (דְּבָרִים טו) עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם, מַה מַּיִם אֵינָן טְעוּנִין כִּסּוּי אַף דַּם בְּהֵמָה אֵינוֹ טָעוּן כִּסּוּי: בִּמְזֻמָּן. עוֹף הַגָּדֵל בַּבַּיִת: וְנוֹהֵג בְּכוֹי. בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא וְלֹא הִכְרִיעוּ בָהּ חֲכָמִים אִם חַיָּה הִיא וּטְעוּנָה כִּסּוּי אִם בְּהֵמָה וְאֵינָהּ טְעוּנָה כִּסּוּי: וְאֵין שׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב. מִשּׁוּם דִּלְמָא בָּעֵי כִּסּוּי, וּמִסְּפֵקָא לֹא מְחַלְלִינַן יוֹם טוֹב: וְאִם שְׁחָטוֹ בְיוֹם טוֹב אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר. שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה, חַיָּה וַדַּאי הוּא וּלְפִיכָךְ כִּסָּה דָמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיָבֹא לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ: