לְוִילוֹן טָמֵא טְמֵא מֵת. הֶעָשׂוּי לְמָסָךְ לִפְנֵי הַפֶּתַח, טָמֵא, לְפִי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ מִתְעַטֵּף בְּשׁוּלָיו לִפְעָמִים וּמִתְחַמֵּם בּוֹ: שֶׁל צוּרוֹת. בֶּגֶד שֶׁהוּא בְיַד רוֹקֵם וּבוֹ מִינֵי צוּרוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת בּוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר:

שֶׁל יָדַיִם טְמֵאָה מִדְרָס. לְפִי שֶׁפְּעָמִים נוֹתְנָהּ עַל הַכֶּסֶת וְיָשֵׁן עָלֶיהָ: וְשֶׁל תַּכְרִיךְ נִבְלֵי בְנֵי לֵוִי. שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּים כּוֹרְכִים כְּלֵי הַשִּׁיר שֶׁלָּהֶן בְּמִטְפַּחַת. וְדֶרֶךְ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת לָהֶן תִּיק שֶׁל עוֹר, וְאַף הֵן טְהוֹרִים: