סִפּוּר דֵּי מֻכָּר, אַךְ שָׁוֶה תָּמִיד לְשִׁנּוּן:

בִּצְעִירוּתוֹ, נִשְׁלַח רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַ'סְּטַיְפְּלֶער', מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶבְסְקִי זיע"א, לְמַחֲנֵה עֲבוֹדָה בְּסִיבִּיר. מְעַטִּים הָיוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׂרְדוּ אֶת הַשְּׁהוּת בַּמַּחֲנֶה בִּשְׁפִיּוּת. עֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ, בְּטֶמְפֵּרָטוּרָה שֶׁלְּעִתִּים קְרוֹבוֹת יָרְדָה עַד אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לְאֶפֶס, הִכְרִיעָה רַבִּים.

בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת הִצְלִיחַ רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הַצָּעִיר לִשְׁמֹר שַׁבָּת גַּם בַּמַּחֲנֶה הַנּוֹרָא.

בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד קַר בִּמְיֻחָד הוּא נִשְׁלַח עַל יְדֵי הַמְּפַקֵּד לִשְׁמֹר עַל הַמַּחֲנֶה. כָּל חַיָּל שֶׁשָּׁמַר בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה קִבֵּל מְעִיל פַּרְוָה עָבֶה לִזְמַן שְׁמִירָתוֹ, וּבְתֹם הַמִּשְׁמֶרֶת הָיָה מַעֲבִיר אוֹתוֹ לַבָּא אַחֲרָיו.

אָמְנָם, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם, רָאָה אֶת הַמְּעִיל תָּלוּי עַל עֵץ שֶׁעָמַד בַּמָּקוֹם, כַּנִּרְאֶה מִשּׁוּם שֶׁהַחַיָּל שֶׁקָּדַם לוֹ בַּשְּׁמִירָה הָיָה חֲסַר סַבְלָנוּת וּמִהֵר לְהִמָּלֵט בְּתֹם הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלּוֹ. הַקֹּר, כָּאָמוּר, הָיָה עַז בְּרָמַת פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ.

וְאָז הִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ סָפֵק: מִצַּד אֶחָד – הֲרֵי חֲכָמִים אָסְרוּ לַעֲלוֹת עַל אִילָן בְּשַׁבָּת, וְלֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן וּבְכָל מַצָּב לַעֲבֹר עַל אִסּוּר דְּרַבָּנָן. מִצַּד שֵׁנִי – בְּלִי הַמְּעִיל הֲלֹא יִקְפָּא לַמָּוֶת, וְאָסוּר לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל דָּבָר שֶׁמֻּתָּר. "מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת?", הִרְהֵר רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הַצַּדִּיק בְּלִבּוֹ.

"בְּעֶצֶם, יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן", הִבְזִיקָה בְּרֹאשׁוֹ הַמַּחְשָׁבָה. "רַק חָמֵשׁ דַּקּוֹת אֶשָּׁאֵר לְלֹא מְעִיל. אוֹתָם בְּלִי סָפֵק אֶשְׂרֹד. לְאַחַר מִכֵּן, אֶעֱלֶה עַל הָעֵץ וְאוֹרִיד אֶת הַמְּעִיל, מִשּׁוּם שֶׁאָז אַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ…".

חָלְפוּ לָהֶן חָמֵשׁ דַּקּוֹת תְּמִימוֹת, כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹמֵר הַצַּדִּיק, גְּדוֹל הַדּוֹר לֶעָתִיד, עוֹמֵד וְרוֹעֵד מִקֹּר.

"נוּ, וְכִי חָמֵשׁ דַּקּוֹת נוֹסָפוֹת הֵן שֶׁיַּכְרִיעוּ? אֲחַכֶּה אוֹתָן, וְאָז אֲמַהֵר לִלְבֹּשׁ אֶת הַמְּעִיל!", חָשַׁב בְּקִרְבּוֹ.

כָּךְ עָבְרוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת נוֹסָפוֹת, וּלְאַחֲרֵיהֶן חָמֵשׁ אֲחֵרוֹת, וְעוֹד חָמֵשׁ וְעוֹד – עַד שֶׁהִתְחַלְּפָה לָהּ הַמִּשְׁמֶרֶת. וְהַמְּעִיל? הוּא נוֹתַר עַל הָעֵץ…

סִפּוּר נוֹסָף, בַּעַל מֶסֶר דּוֹמֶה, רַק בְּדִיּוּק הָפוּךְ:

מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדֶלֶבִיץ' זצ"ל, פָּגַשׁ פַּעַם שׁוֹטֵר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

הַלָּה הִתְלוֹנֵן בְּפָנָיו עַל מַצַּב הַנֹּעַר הַחִלּוֹנִי. "מִי חָשַׁב שֶׁעַד כְּדֵי כָּךְ יִדַּרְדֵּר הַמַּצָּב?", תָּהָה בְּאָזְנָיו הַשּׁוֹטֵר. "חָשַׁבְנוּ שֶׁתִּהְיֶה מְדִינָה חִלּוֹנִית, אֲבָל לֹא דִּמְיַנּוּ שֶׁנְּעָרִים יִדְהֲרוּ שִׁכּוֹרִים עַל הַכְּבִישִׁים, לֹא פִּלַּלְנוּ שֶׁהָאַלִּימוּת תִּשְׁלֹט בַּחוּצוֹת, וְשֶׁבְּבָתֵּי הַסֵּפֶר לֹא יִצְרְכוּ שׁוֹקוֹ בְּשַׂקִּית אֶלָּא חֳמָרִים מְסֻכָּנִים. וְזֶה עוֹד לִפְנֵי שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַפְּשָׁעִים הַקָּשִׁים בֶּאֱמֶת…".

חִיֵּךְ רַבִּי שַׁבְּתַי, וְהֵגִיב: אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע עִמִּי. פַּעַם הָיִיתִי בְּמִגְדַּל שָׁלוֹם בְּתֵל אָבִיב, אַחַד הַמִּגְדָּלִים הַגְּבוֹהִים בָּאָרֶץ. עָמַדְתִּי בְּמִרְפֶּסֶת הַמִּתְנַשֵּׂאת מִמְּרוֹמֵי הַקּוֹמָה הַשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם וְהִבַּטְתִּי בַּנּוֹף. עַל יָדִי נֶעֱמַד לְפֶתַע אָדָם מוּזָר, הֶעֱבִיר אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת אֶל מֵעֵבֶר לְמַעֲקֶה הַבְּטִיחוּת, וּלְאַחֲרֶיהָ גַּם אֶת הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה. הוּא הָיָה נִרְאֶה כְּפֶסַע מִלִּקְפֹּץ לְמַטָּה… צָעַקְתִּי לוֹ: '"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, טִפֵּשׁ? אִם אַתָּה עוֹזֵב אֶת הַמַּעֲקֶה, לֹא יִשָּׁאֵר מִמְּךָ אֲפִלּוּ אֵבֶר אֶחָד שָׁלֵם! כְּלוּם!". הוּא הִבִּיט בִּי, בָּטוּחַ מְאֹד בְּעַצְמוֹ. "אַתָּה טוֹעֶה, אֲדוֹנִי", הוּא אָמַר בְּבִטָּחוֹן, "'אֲנִי קוֹפֵץ רַק שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וְעוֹצֵר"…

רַבִּי שַׁבְּתַי סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ, וּפָנָה אֶל הַשּׁוֹטֵר הַחִלּוֹנִי: אֲדוֹנִי הַשּׁוֹטֵר, אֵין דָּבָר כָּזֶה לְהִדַּרְדֵּר אֲבָל לֹא עַד הַסּוֹף. נְפִילָה רוּחָנִית בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לֹא נִתָּן לַעֲצֹר. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶעֱשֶׂה מָה שֶׁבָּא לִי, אֲבָל לֹא אֲאַבֵּד אֶת הַצָּפוֹן. פָּשׁוּט אֵין! כִּי פְּסִיעָה וְעוֹד פְּסִיעָה וְעוֹד פְּסִיעָה אֶל עֵבֶר הַתְּהוֹם – וְאַתָּה שָׁם לְמַטָּה, לְלֹא יְכֹלֶת לָקוּם! מָה חֲשַׁבְתֶּם לְעַצְמְכֶם, אַחִים תּוֹעִים?!".

שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים בַּעֲלֵי מַשְׁמָעוּת דּוֹמָה, אִם כִּי מִשְּׁנֵי כִּוּוּנִים מְנֻגָּדִים:

הַדֶּרֶךְ לְחוֹלֵל דְּבָרִים בִּלְתִּי נִתָּנִים לְשִׁנּוּי, הִיא אִטִּית וְעִקְבִית, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְמוּטָב.

בַּסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן אָנוּ נוֹכְחִים כֵּיצַד הַסְּטַיְפְּלֶער הַקָּדוֹשׁ אוֹזֵר כּוֹחוֹת נֶפֶשׁ עֲצוּמִים וְדוֹחֶה אֶת חִלּוּל הַשַּׁבָּת הַמֻּתָּר חָמֵשׁ דַּקּוֹת וְעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת, עַד הַסּוֹף הַטּוֹב וְהַחִיּוּבִי.

בַּמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי, לְעֻמַּת זֹאת, נִתָּן לְהַבְחִין בַּדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה, הַשְּׁלִילִית. צַעַד וְעוֹד צַעַד בְּכִוּוּנִים לֹא טוֹבִים, גּוֹרְרִים אֶת הָאָדָם לְאַבֵּד אֶת כָּל עוֹלָמוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

וְכָעֵת, אֶל הַשִּׁנּוּי הַמִּתְרַקֵּם בְּתוֹכֵנוּ:

מִשְׁנָה וְעוֹד מִשְׁנָה, יוֹם אַחַר יוֹם, בְּעִקְבִיּוּת וּבִנְחִישׁוּת – מַבְקִיעוֹת אֶת הַלֵּב, מְחַלְחֲלוֹת אֶל הַנְּשָׁמָה, וּמְחוֹלְלוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי הַכֹּה מְבֹרָךְ.

שָׁלוֹשׁ הֲלָכוֹת מִדֵּי יוֹם, בְּלִי וִתּוּרִים וּלְלֹא פְּשָׁרוֹת, תּוֹךְ יְדִיעַת מֻשָּׂגִים בַּתּוֹרָה וּרְכִישַׁת כָּל סוּגֵי הַהֲלָכוֹת – עוֹשׂוֹת בְּלִי שׁוּם סָפֵק אֶת הָעֲבוֹדָה הַפְּנִימִית הַמְּיֻחֶלֶת, וְסוֹלְלוֹת לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַבְּרוּכָה שֶׁל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וַעֲשִׂיַּת רְצוֹן אָבִינוּ הַטּוֹב שֶׁבַּשָּׁמַיִם!