מִי שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ אוֹ לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ (ה) יוֹדֵעַ.
מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, אִם יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרָיו. וְהָנֵי מִילֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְחַזֵּר (א) אַחֲרָיו. הגה: מִי שֶׁאֵין לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל, כְּשֶׁרוֹאֶה הָאֵשׁ מְבָרֵךְ עָלָיו, וְכֵן הַבְּשָׂמִים (טוּר).
באר היטב
(א) אחריו. להורות שיום זה קדוש משאר י''ט שנאסר להבעיר אור:
מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ (ב) עַל (ג) אֲבוּקָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם אֵין לוֹ אֲבוּקָה צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר אַחֵר לְצֹרֶךְ הַבְדָּלָה חוּץ מֵהַנֵּר הַמְיֻחָד לְהָאִיר בַּבַּיִת. הגה: וְנֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פְּתִילוֹת מִקְרֵי אֲבוּקָה (אֲגֻדָּה).
באר היטב
(ב) על אבוקה. ודוקא של שעוה ספר הכונות ולא יקח עץ ששמו קי''ן בל''א להבדלה מפני שריחו רע ס''ח ועי' בכנה''ג: (ג) אבוקה. ובנר של שעוה אם קלועים ב' יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ''ע לא חשיב אבוקה. מ''א:
באר היטב
(ה) יודע. ט''ז חולק וכתב דוקא להוציא בני ביתו הקטנים כדי לחנכם במצות הוא דשרי אבל לא להוציא מי שאינו יודע דל''ד לקידוש והבדלה שהן חובה אבל זה אינו אלא מנהג ע''ש ומ''א כתב דמי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים יריח הוא עצמו פעם אחרת ובזה יוצא ידי הספק ע''ש: