אֵין מְבָרְכִין עַל בְּשָׂמִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵא וְלֹא עַל שֶׁל מֵתִים וְדַוְקָא הַנְּתוּנִים לְמַעֲלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל מֵת, וְלֹא עַל בְּשָׂמִים שֶׁבִּמְסִבָּת ע'' א, דִּסְתָם מְסִבָּתָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הגה: וְאִם בֵּרַךְ עַל בְּשָׂמִים אֵלּוּ לֹא יָצָא וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל (ב) אֲחֵרִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).
שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר (ג) לְהָרִיחַ בָּהֶם אֵין מַבְדִּילִין (ד) עֲלֵיהֶם.
באר היטב
(ג) להריח בהם. שאין היין נותן בהם טעם אלא אדרבה הם נותנין טעם ביין: (ד) עליהם. דמאיס לגבוה:
נָהֲגוּ לְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס כָּל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְבָרֵךְ עַל הֲדַס הַיָּבֵשׁ דְּאֵינוֹ מֵרִיחַ, רַק עַל שְׁאָר בְּשָׂמִים (טוּר בְּשֵׁם הר''ר אֶפְרַיִם וְהר''א מִפְּרַג), וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְנ''ל דְּיֵשׁ לְהַנִּיחַ גַּם הֲדַס עִם הַבְּשָׂמִים, דְּאָז עוֹשִׂין ככ''ע.
באר היטב
(ב) אחרים. ואין כאן ברכה לבטלה דהא מותר לאדם לברך כמה פעמים ביום על הריח שמריח בכל פעם: