אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הַבְדָּלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם נִתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מַבְדִּילִים בַּבַּיִת.
נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק. הגה: עַל כֵּן לֹא יַבְדִּילוּ לְעַצְמָן רַק יִשְׁמְעוּ הַבְדָּלָה מִן (יא) הָאֲנָשִׁים.
מְבָרֵךְ עַל (א) הַבְּשָׂמִים אִם יֵשׁ לוֹ, וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם.
באר היטב
(א) הבשמים. כתב בשכנה''ג שמותר לברך על פלפל כתוש וכ''כ הט''ז בי''ד סי' ק''ח וכ''כ המ''א וכ''ה בפרח שושן כלל א' סי' י''ג וכ''כ ע''ש והש''ך בנקודות הכסף חולק וכתב דאין מברכין. (וכן הסכים בספר אליהו רבה ע''ש) וכתב הע''ש דה''ה על זנגביל שקורין אינגב''ר נמי יכול לברך ודוקא נמי בכתוש אבל כשהוא שלם אינו מריח כ''כ וכתב ט''ז דה''ה על עשבים שיש להם ריח טוב אפי' הם יבשים. וטוב שיניח בתוכה חתיכה שקורין פיזום כדי שיברך במ''ב מ''א ע''ש. מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים דכיון שבאת הנשמה יתירה בליל שבת אינה הולכת עד מו''ש משא''כ ביה''כ. שכה''ג:
באר היטב
(יא) האנשים. עי' סי' רצ''ט ס''י בהג''ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ''א: