מֻתָּר לִרְחֹץ יָדָיו בְּנָהָר בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיאֵם עִם הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם חוּץ לַנָּהָר ד' אַמּוֹת.
יוֹצְאִים בְּפִשְׁתָּן סָרוּק וְצֶמֶר מְנֻפָּץ שֶׁבְּרָאשֵׁי בַּעֲלֵי (לד) חֲטָטִין (פי' בַּעֲלֵי נְגָעִים). אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן וּכְרָכָן אוֹ שֶׁיָּצָא בָּהֶם שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם.
מֻתָּר לָצֵאת בְּמִצְנֶפֶת שֶׁתּוֹלִים בַּצַּוָּאר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּיָדוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ, וְכֵן (לה) בִּסְמַרְטוּטִין (פי' חֲתִיכוֹת בֶּגֶד בָּלוּי) הַכְּרוּכִים עַל הַיָּד אוֹ עַל הָאֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַכָּה.
באר היטב
(לה) בסמרטוטין. היינו שיצא בה שעה אחת מבע''י ט''ז. ומ''א כתב אפי' לא יצא בה שעה אחת מבע''י ע''ש. ועיין סעיף כ''ב. בתשובת דבר שמואל סי' מ''ח יורה צד איסור לצאת בשבת באותם כלים שמשימים ברגליהם רוכבי הסוסים שיש בתחתיהם כמין גלגל קטן ובו חדודי ברזל שמכים בהם הסוס והתיר באותם שאין להם אלו החדודים אלא כמין קשת של ברזל שמשתמשין בהם לנוי ולחבר בהם בתי השוקים של עור לבלתי יחלצו מרגליהם ע''ש:
באר היטב
(לד) חטטין. שמניחין פשתים שיהא נראה כשער: