מַכְבֵּשׁ הוּא כְּלִי שֶׁכּוֹבְשִׁין בּוֹ בְּגָדִים אַחַר הַכְּבִיסָה, וְהֵם שְׁתֵּי לוּחוֹת זֶה עַל זֶה וְהַבְּגָדִים בֵּינֵיהֶם, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, מַתִּירִין אוֹתוֹ לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּגָדִים לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת; (ז) וְשֶׁל אֻמָּן, אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא תָּחוּב בְּחָזְקָה וְהַתָּרָתוֹ דּוֹמָה לִסְתִירָה.
חָלוּק לְאַחַר כְּבִיסָה הוּא מִתְקַשֶּׁה וּמְשַׁפְשְׁפִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם לְרַכְּכוֹ, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְרַכְּכוֹ. אֲבָל סוּדָר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְצַחְצְחוֹ וְהָוֵי כִּמְלַבֵּן. הגה: וְכוֹבָעִים וּשְׁאָר (ח) כְּלֵי פִּשְׁתָּן דִּינָן כְּסוּדָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ש''ל).
באר היטב
(ח) כלי פשתן. אסור להעמיד הענק שבצוואר שקורין קאלני''ר על עצים העשוים לכך כמ''ש סי' תקמ''א ס''ג וס''ס תקי''ט ע''ש (כתב מ''א מנהג העולם לכסכסן בידים אבל בש''ל אוסר וכן הסכים בס' אליהו רבא ע''ש):
טִיט שֶׁעַל רַגְלוֹ, אוֹ עַל מִנְעָלָיו, (בֵּית יוֹסֵף וְר' יְרוּחָם חי''ג) מְקַנְּחוֹ בַּכֹּתֶל אֲבָל לֹא בַּקַּרְקַע, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווּיֵי גּוּמוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אַף בְּכֹתֶל. הגה: וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בִּשְׁנֵיהֶם, (הָרֹא''שׁ). וְהוּא הַדִּין דְּמֻתָּר לַהֲסִירוֹ בִּמְעַט (ט) חֶרֶס הָרָאוּי לְטַלְטֵל, (רַבִּי יְרוּחָם חי''ג).
באר היטב
(ט) חרס. וזה לכ''ע שרי:
באר היטב
(ז) ושל אומן. ואפי' היה מותר מע''ש אסור לשמוט כלים גזירה שמא יבא להתירו. והרמב''ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו: