כָּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אָסוּר לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, (יא) חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נָכְרִית דְּהַיְנוּ קְלִיעַת שֵׂעָר שֶׁקָּלְעָה בְּתוֹךְ שְׂעָרָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאָסְרוּ לָצֵאת בּוֹ, אֲפִלּוּ לְהִתְקַשֵּׁט בּוֹ בַּבַּיִת אָסוּר, וְכָל שֶׁכֵּן לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת, חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נָכְרִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ בֶּחָצֵר, אֲפִלּוּ אֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. וְהָאִדָּנָא, נְשֵׁי דִּידָן נָהֲגוּ לָצֵאת בְּכָל תַּכְשִׁיטִין. וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ דְּמִדִּינָא אֲסוּרוֹת, אֶלָּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ, מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגוֹת וְאַל יִהְיוּ מְזִידוֹת. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת לוֹמַר שֶׁהֵן נוֹהֲגוֹת כֵּן עַל פִּי סְבָרָא אַחֲרוֹנָה שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁלֹּא אָסְרוּ לָצֵאת בְּתַכְשִׁיטִין לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, וְהַשְׁתָּא דְּלֵית לָן רְשׁוּת הָרַבִּים גָּמוּר הֲוָה כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלָּנוּ כַּרְמְלִית וְדִינוֹ כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, וּמֻתָּר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד טַעַם לְהַתִּיר דְּעַכְשָׁיו שְׁכִיחֵי תַּכְשִׁיטִין וְיוֹצְאִין בָּהֶם אַף בַּחֹל וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דִּילְמָא. שָׁלְפָא וּמְחַוְּיָא כְּמוֹ בִּימֵיהֶם שֶׁלֹּא הָיוּ רְגִילִים לָצֵאת בְּהוּ רַק בְּשַׁבָּת וְלָא הָוֵי שְׁכִיחֵי (תוס' פֶּרֶק כ''כ וְהַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק בַּמָּה אִשָּׁה). וּמִיהוּ טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם לְאִשָּׁה וְשֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם לְאִישׁ, דִּתְנַן בָּהּ חַיָּב חַטָּאת, אַף בְּכַרְמְלִית אָסוּר אֲפִלּוּ לְדִידָן. וְהוּא הַדִּין לְכָל מַאי דְּאִתְמָר בֵּיהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁנָּהֲגוּ הָאֲנָשִׁים לָצֵאת בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, הֲרֵי זֶה לָהֶם כְּתַכְשִׁיט, וְשָׁרֵי. וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר דְּכֵיוָן שֶׁנָּהֲגוּ עַכְשָׁו הַנָּשִׁים לָצֵאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם הֲרֵי הוּא לָהֶן כְּתַכְשִׁיט, וְשָׁרֵי. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהַזְהִיר לַנָּשִׁים שֶׁלֹּא תֵּצֶאנָה אֶלָּא בַּמְּחָטִים שֶׁהֵן צְרִיכוֹת לְהַעֲמִיד קִשּׁוּרֵיהֶן וְלֹא יוֹתֵר, כִּי בָּזֶה שֶׁאֵין לָהֶן תּוֹעֶלֶת בּוֹ יִשְׁמְעוּ לָנוּ.
צָרִיךְ לְהַזְהִיר לַנָּשִׁים שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּ מַחַט שֶׁנִּטַּל חֻדָּהּ אוֹ עֻקְצָהּ לָשׂוּם בַּצְּעִיפֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּל מֵעֶרֶב שַׁבָּת חֻדָּהּ וְעֻקְצָהּ וְיִחֲדָהּ לְשֵׁם כָּךְ וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' ש''ח סי''א.
הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת שֶׁנּוֹקְבִים אָזְנֵיהֶם כְּדֵי לָתֵת בָּהֶם נְזָמִים כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִסָתְמוּ הַנְּקָבִים נוֹתְנִים בָּהֶם קֵסָמִים, מֻתָּר לָצֵאת בָּהֶם. וְהוּא הַדִּין אִם נוֹתְנִין חוּטִים בְּאוֹתָם נְקָבִים, שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת בָּהֶם אִם אֵינָם צְבוּעִים, אֲבָל אִם צְבוּעִים, אָסוּר.
באר היטב
(יא) חוץ מכבול. שלא תתגנה על בעלה: