יוֹצְאָה בְּקֶשֶׁר שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאַת קִטּוּף עַיִן הָרַע שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט, וּבְמוֹךְ הַקָּשׁוּר וּמְהֻדָּק בְּאָזְנָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ הַקָּשׁוּר בְּסַנְדָּלָהּ, וּבְסַנְדָּל וּמִנְעָל הַסְתוּמִים מִכָּל צַד, אֲפִלּוּ אֵינוֹ קָשׁוּר, מֻתָּר. וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ. הגה: שֶׁלֹּא יִפֹּל דָּם עָלֶיהָ (ט) וִיצַעֲרֶנָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים), אֲפִלּוּ אֵינוֹ קָשׁוּר, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא מָאוּס לֹא חַיְישִׁינָן דִּלְמָא שָׁקְלָא לֵיהּ אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ בֵּית יָד, וּבְפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל בֹּשֶׂם שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתְּנֵם לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. וְאִם נָפַל, לֹא תַּחֲזִיר. (י) וּבְבָתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁקּוֹשְׁרִים כִּמְשִׁיחָה סְבִיב שׁוֹקֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּשִׁיחָה קְשׁוּרָה בָּהֶם וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִשְׁתַּלְשְׁלוּ לְמַטָּה. וְיוֹצְאָה בְּאֶצְעָדָה שֶׁמַּנִּיחִין בַּזְּרוֹעַ אוֹ בַּשּׁוֹק, וְהוּא שֶׁתְּהֵא דְּבֻקָּה לַבָּשָׂר וְלֹא תִּשָּׁמֵט. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בְּשֶׁל זְרוֹעַ.
בְּכָל מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לָצֵאת יְכוֹלָה לְהַתִּירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא חַיְישִׁינָן דִּלְמָא מַתְיָא לֵיהּ.
יֵשׁ אוֹסְרִים לְהָבִיא מָפְתֵּחַ אֲפִלּוּ בַּחֲצַר הַבַּיִת כִּי אִם בְּיָדוֹ, אֲבָל לֹא בַּחֲגוֹרָתוֹ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיאֶנָּה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
באר היטב
(ט) ויצערנה. ואם מכוונת שלא יפול הדם על הבגדים ויטנפם אסור כמ''ש סימן ש''א סי''ג. ט''ז: (י) ובבתי שוקיים. דלא שלפא כיון שהוא לצניעות ולכן י''א בשל זרוע: