הַשּׁוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִשְׁמֹר זְרָעִים אוֹ דָּבָר אַחֵר, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר שַׁבָּת, לְפִיכָךְ אֵין אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו; הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר שַׁבָּת, לְפִיכָךְ אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו. וְלֹא יֹאמַר לוֹ: תֵּן לִי שֶׁל שַׁבָּת, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכַר הַשָּׁבוּעַ אוֹ הַחֹדֶשׁ. וְאִם שְׂכָרוֹ לְחֹדֶשׁ וְהִתְנָה לְשַׁלֵּם לוֹ (ד) כָּל יוֹם כָּךְ וְכָךְ, מִקְרֵי שְׂכִיר יוֹם (רַ''ן סוֹף פֶּרֶק אע''פ) אוֹ יֹאמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכַר עֲשָׂרָה יָמִים.
אָסוּר לְהַשְׂכִּיר חַזָּנִים לְהִתְפַּלֵּל בְּשַׁבָּת; וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר. הגה: וְאִם שְׂכָרוֹ (ה) לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ, לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב
(ה) לשנה. פי' שיתפלל גם בימות החול ומשלם לו לחדש בבת אחת וה''ה לשבוע. וב''ח כתב שנוהגים להקל וכן העידו בשם מהרי''ל שהשכיר לשבת לבד עיין שכנה''ג שהתיר למילדת לקחת שכר שבת ועיין ע''ת:
חֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּר לְדַבֵּר בָּהֶם, כְּגוֹן: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה, וְלִפְסֹק (ו) צְדָקָה, וּלְפַקֵּחַ עַל (ז) עִסְקֵי רַבִּים, וּלְשַׁדֵּךְ הַתִּינוֹק לֵאָרֵס וּלְלַמְּדוֹ סֵפֶר אוֹ אֻמָּנוּת; וְדַוְקָא לְדַבֵּר אִם רוֹצֶה לְהִשְׁתַּכֵּר, אֲבָל לְשָׂכְרוֹ וּלְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מָעוֹת אָסוּר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לִתֵּן לְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה מִי שֶׁבֵּרַךְ, וְנוֹדֵר (ח) לִצְדָקָה אוֹ לְחַזָּן, דְּאָסוּר בְּשַׁבָּת לִפְסֹק כַּמָּה יִתֵּן (אוֹר זָרוּעַ); וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל, דְּהָא מֻתָּר לִפְסֹק צְדָקָה.
באר היטב
(ו) צדקה. ואסור ליתן דבר במתנה לחבירו בי''ט ובשבת אא''כ לצורך מצוה. מרדכי. וכתב מ''א ופשוט דלצורך שבת שרי. וצ''ע מה שנוהגין ליתן במתנה כלים לחתן הדורש בשבת. ומה שקצת מחייבים ליתן כך וכך מעות אסור דדוקא לגבוה שרי. ואסור ליתן משכון אם לא לצורך שבת ע''ש: (ז) עסקי. ולא התיר אמירה לעכו''ם ושבות אחר בשביל עסקי רבים לבד הפקוח והתעסקות בדברים בלא מלאכה דאסור בצרכי יחיד משום ודבר דבר וזה הותר לדבר מצוה או לצורך רבים. מ''מ ועיין סי' של''ט ס''ד. ומותר לחשוב מה שצריך לסעודת מצוה ש''ס כתובות דף ה': (ח) צדקה. כתב הט''ז אם בא לו בלבו ביום שבת להקדיש ס''ת ולא קודם לכן לא יקדישה בשבת וכן אסור להביא חפץ לבה''כ להקדישו אם לא חשב עליה קודם לכן אלא יחזיקנה בבית ויקדישנו בינו לבין עצמו וא''כ כבר יצאת לרשות גבוה אלא שמפרסם זה בשבת ע''ש. והיד אהרן כתב ול''נ דאפי' הקדישו בלבו בחול אסור להקדישו בשבת דדברים שבלב אינן דברים ולא יצא לרשות גבוה ע''ש. ומ''א כתב דהקדישות דידן חולין נינהו ויש לכל ישראל חלק בהן א''כ לא יצא מרשותו דיש להמקדיש חלק ג''כ בו לפ''ז מותר להקדיש ס''ת ביום שבת דאין בזה איסור יוצא מרשות לרשות ע''ש. כתב רש''ל פ''ה דביצה הכרזת מצוה מי שיתן יותר הוא יזכה בה דמי טפי למקח וממכר והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אוסטריי''ך דכל מה שהוציא מפיו ליתן נותן לצדקה אפי' קנה חבירו המצוה א''כ הוי רק כקציצת דמים לצורך מצוה וכל י''ש יזהר בזה. וכן אסור לקנות מקומות בה''כ ואתרוגים מן הקהל אחר גמר מצותן וכן לקנות שופר או אתרוג בי''ט אסור ועי' סי' תקפ''ו סעיף כ''א ועיין ח''מ סי' ע''ב אם נשבע לפרוע בז' בניסן ואירע בשבת מה יעשה ומ''א כתב נ''ל דאם יש לו מעות יתננה לו ע''י עכו''ם. ואם אין לו מעות יאמר לעכו''ם לשום דהיינו שיאמר זה הכלי שוה כמו זה ולמחרת ישומו אותו ע''ש:
באר היטב
(ד) כל יום. והמלוים בריבית צריכים להלוות בענין שאם יפרע באמצע השבוע יפרע מכל השבוע כולה או לא יפרע כלל אותו שבוע ולא יחשוב לימים. מ''א ע''ש: