ההלכה היומית
יום שישי שופטים ו' אלול תשפ"ב
סימן ש"ט
סעיף ג'

כַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְאֶבֶן בְּתוֹכָהּ, אִם הֵם פֵּרוֹת רְטֻבִּים, כְּגוֹן: תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, יִטֹּל אוֹתָהּ (ב) כְּמוֹ שֶׁהִיא; שֶׁאִם יְנַעֵר הַפֵּרוֹת מִתּוֹכָהּ, יִפָּסְדוּ. אֲבָל אִם הֵם פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם נִפְסָדִים, יְנַעֲרֵם וִינַעֵר גַּם הָאֶבֶן עִמָּהֶם, וְלֹא יִטְּלֶנָּה עִמָּהֶם. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְפֵרוֹת אוֹ לְכַלְכָּלָה; אֲבָל אִם הָיָה צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּלְכָּלָה, מְטַלְטְלָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא.

באר היטב

(ב) כמו שהיא. דנעשה בסיס לאיסור ולהיתר. ואין מטריחין אותו ליטול הפירות מתוך הסל בידו. אבל אם הפירות מונחים בסלים קטנים תוך הכלכלה יטלם בידו מתוך הכלכלה. תוס':

סימן ש"ט
סעיף ד'

שָׁכַח אֶבֶן עַל פִּי חָבִית, אוֹ מָעוֹת עַל הַכַּר, מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת, (ג) וּמְנַעֵר הַכַּר (ד) וְהַמָּעוֹת נוֹפְלִים; וְאִם הָיְתָה הֶחָבִית בֵּין הֶחָבִיּוֹת, בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹת אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ, יָכוֹל לְהַגְבִּיהָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא עִם הָאֶבֶן לְמָקוֹם אַחֵר לְהַטּוֹתָהּ שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל מֵעָלֶיהָ. וְאִם הִנִּיחָם עָלֶיהָ מִדַּעְתּוֹ, (ה) עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, אָסוּר לְהַטּוֹת וּלְנַעֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ הִנִּיחָם שָׁם עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּטְּלֵם בְּשַׁבָּת, מֻתָּר לְהַטּוֹת וּלְנַעֵר בְּשַׁבָּת; וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּמַנִּיחָם עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם (ו) כָּל הַשַּׁבָּת. הגה: וְאָז (ז) אֲפִלּוּ נָטַל הָאִסּוּר מִשָּׁם, אָסוּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי דְּמֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר לְמִקְצָת הַשַּׁבָּת, (ח) אָסוּר כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ; וְכֵן בְּכָל מֻקְצֶה. וְכֵן לְקַמָּן סִימָן ש''י. אִם אָדָם הִנִּיחַ דָּבָר מֻקְצֶה עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ, לָא אַמְרִינָן דְּנַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאִיסוּר, דְּאֵין אָדָם אוֹסֵר שֶׁל (ט) חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (אוֹר זָרוּעַ).

באר היטב

(ג) ומנער. ומותר ללמוד על השלחן שמעות מונח עליו מצד אחר אע''פ שדרך לנענע בלימוד לא חיישינן שינענע המעות. מהרי''ל: (ד) והמעות. אם עושה כן לצורך המעות שלא יגנבו אסור. ב''י: (ה) על. ואם הניחם בכוונה בחול ולא היה דעתו שישאר שם בשבת ואח''כ שכחם מיקרי שוכח מהרא''י סי' קצ''ג: (ו) כל השבת. ובמקום פסידא יש לסמוך ע''ז. ב''ח: (ז) אפי'. זה קאי גם אדיעה ראשונה דאפי' לא הניחו אלא לכניסת שבת לנטלו אח''כ אסור כל השבת: (ח) אסור. לפי''ז כשמעמידין המנורה עם הנרות על המפה שעל השלחן יש לאסור לטלטל המפה ההיא בכל השבת ולא שמענו ולא ראינו שום אדם נזהר בזה וצ''ע. ט''ז ע''ש: (ט) חבירו. ואם עושה לטובת חבירו יש להסתפק דמסתמא ניחא ליה עיין מ''א:

סימן ש"ט
סעיף ה'

הָא דְּלֹא שָׁרֵי אֶלָּא לְהַטּוֹת וּלְנַעֵר, דַּוְקָא בְּצָרִיךְ לְגוּף הֶחָבִית וְהַכַּר; אֲבָל אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הֶחָבִית וְהַכַּר וְלֹא תַּסְפִּיק לוֹ הַטָּיָה וְהַנִּעוּר, (י) יָכוֹל לְטַלְטְלָם עִם הָאֶבֶן וְעִם הַמָּעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם לְפַנּוֹת מְקוֹמָם. וְכֵן הוּא לְקַמָּן סי' ש''י (ס''ז).

באר היטב

(י) יכול. היינו בשוכח:

יום שישי שופטים ו' אלול תשפ"ב

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן