מֻתָּר לָסוּךְ הַמֵּת וּלְהָדִיחוֹ (יד) וְלִשְׁמֹט הַכַּר מִתַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, וּבִלְבַד (טו) שֶׁלֹּא יָזוּז בּוֹ שׁוּם אֵבֶר; וְאִם הָיָה פִּיו נִפְתָּח וְהוֹלֵךְ, קוֹשֵׁר אֶת הַלֶחִי בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהִפָּתַח, אֲבָל לֹא כְּדֵי שֶׁיִּסָגֵר מַה שֶּׁנִּפְתַּח אוֹ קְצָתוֹ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה מֵזִיז אֵבֶר; וּמִטַּעַם זֶה אֵין מַעֲצִימִין עֵינָיו שֶׁל מֵת בְּשַׁבָּת.
טִלְטוּל מִן הַצַּד לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר, מֻתָּר. הִלְכָּךְ צְנוֹן שֶׁטָּמַן בָּאָרֶץ וּמִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּים וְלֹא הִשְׁרִישׁ וְגַם לֹא נִתְכַּוֵּן (טז) לִזְרִיעָה, נוֹטְלוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבִּנְטִילָתוֹ (יז) מֵזִיז עָפָר מִמְּקוֹמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹסִיף מֵחֲמַת לַחוּת הַקַּרְקַע, מֻתָּר. הגה: וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם לִהְיוֹת שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת, (יח) דְּאֵין בָּאֳכָלִין מִשּׁוּם בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר (כָּל בּוֹ). (יט) וְטִלְטוּל בְּגוּפוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ דָּבָר הָאָסוּר, מֻתָּר; הִלְכָּךְ קַשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה, דִּסְתָמוֹ (כ) מֻקְצֶה לְהַסָקָה, מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ; וְאִם הִנִּיחַ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם כַּר אוֹ כֶּסֶת, מְנַעְנְעוֹ אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ שֶׁהֲרֵי הֱכִינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם לִשְׁכַּב עָלָיו; וְכֵן אִם חָשַׁב לִשְׁכַּב עָלָיו. (רַ''ן סוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה טּוֹמְנִין).
באר היטב
(טז) לזריעה. ומגן אברהם מתיר אפי' נתכוין לזריעה אם לא השריש וכ''כ יד אהרן: (יז) מזיז. דבשדה לא אתי לאשוויי גומות אבל בביתו אסור ליטול הצנון מהארץ דאתי לאשוויי גומות: (יח) דאין. כלומר דלא היתה כוונתו שיהא האוכל משמש לעפר אדרבה העפר משמש לאוכל. ואין חילוק בין אוכלים לכלים מ''א. והט''ז פי' דהכוונה כל זמן שירצה לאכול מהם ומה שישאר יאכל פעם אחר אבל מי שגומר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם אסור אפי' בטלטול מן הצד ע''ש: (יט) וטלטול בגופו. פי' ולא יגע ביד: (כ) מוקצה. ובמקום שאין מסיקין בקש מותר לנענע ביד. ט''ז:
(כא) פֵּרוֹת הַטְּמוּנִין בְּתֶבֶן אוֹ בְּקַשׁ הַמֻּקְצִים, יָכוֹל לִתְחֹב בָּהֶם מַחַט אוֹ (כב) כּוֹשׁ וְנוֹטְלָם וְהַקַּשׁ נִנְעָר מֵאֵלָיו. הגה: וְאִם טְמוּנִים בְּחֹל וּבְעָפָר, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש''ח סָעִיף ל''ח.
באר היטב
(כא) פירות. עיין ס''ק י''ח כתבתי בשם הט''ז דאם גמר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם דאסור אפי' בטלטול מן הצד: (כב) כוש. וגבי צנון לא התירו בזה דמיחזי כעושה גומא משא''כ בקש. הרב המגיד. ט''ז:
באר היטב
(יד) ולשמוט. צ''ע על מה שנהגו האידנא להגביה המת מעל הכרים ע''י ככר אף במקום שאין לחוש שיסריח לכן צריך למחות בידם רק לשמוט הכר מתחתיו. אפילו בככר או תינוק אסור לטלטלו לרחצו אא''כ היה מטונף מטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו אפילו לרמוז לעכו''ם שיעשה אסור אא''כ קצץ מע''ש הרד''ך מ''א ודוקא במים קרים: (טו) שלא. כתב מי''ט שנוהגין בק''ק קראקא ובשאר קהלות שמזיזין אבר שלא יתעקם ומעצימין עיניו ואומרים שיש סכנה בדבר כדאיתא בזוהר על הפסוק ויוסף ישית ידו על עיניך ואין למחות. אליה זוטא: