יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק אֶלָּא לְמֵת (יא) עָרֹם, אֲבָל אִם הוּא בִּכְסוּתוֹ, אֵין צָרִיךְ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק.
אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַמֵּת אוֹ לְדָבָר שֶׁהַמֵּת מֻנָּח עָלָיו, מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ מִן הַצַּד דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹפְכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, כֵּיוָן דִּלְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר הוּא לֹא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק אֶלָּא (יב) בְּמֵת בִּלְבַד, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לְטַלְטֵל.
באר היטב
(יב) במת. ע''ל סי' ש''ח ס''ה ועיין ט''ז:
מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְטַלְטְלוֹ אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהָזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ, בָּאִין ב' בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִב' צְדָדָיו, חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה זֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ, חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה, זֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו וְזֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו, זֶה (יג) זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, נִמְצֵאת מְחִיצָה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי מַחְצֶלֶת זֶה וּמַחְצֶלֶת זֶה גַּבֵּיהֶן סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ וּשְׁנֵי קְצוֹתֵיהֶן עַל הַקַּרְקַע מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמֵּת.
באר היטב
(יג) זוקף. ומסירה אח''כ. ב''י. ואם הוא מתירא שלא יסריח המת ויצטרכו לצאת שרי לפרוס עליו מחצלת ובענין שאין עושה אוהל דהוי לצורך החיים. תוס' עירובין דף מ''ד:
באר היטב
(יא) ערום. והא שהצריכו גבי דוד המע''ה שמת בשבת לטלטלו ע''י ככר או תינוק והא דוד לא היה ערום דאמרינן איפחת דרגא מתותיה ומת ושמעתי דבגדי דוד היו מוקצין דאסור לכל אדם ללובשו דשורפין על המלכים. של''ה ט''ז מ''א: