מֵת שֶׁמֻּטָּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא עָלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, אִם יֵשׁ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק מְטַלְטְלוֹ (א) עַל יְדֵיהֶם; וְאִם אֵין לוֹ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי מִטּוֹת מְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי שֶׁיַּהַפְכֶנּוּ (ב) מִמִּטָּה לְמִטָּה דַּהֲוָה טִלְטוּל מִן הַצַּד; וְאִם אֵין לוֹ לֹא זֶה וְלֹא זֶה, מְטַלְטְלוֹ טִלְטוּל גָּמוּר, וְכָל זֶה (ג) בְּאוֹתוֹ רְשׁוּת. מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה, מְטַלְטְלוֹ מֵחַמָּה לְצֵל בְּאוֹתוֹ רְשׁוּת עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק; וְאִם אֵין לוֹ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ כְּלָל, אֲפִלּוּ לְהָפְכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, דְּטִלְטוּל מִן הַצַּד (ד) שְׁמֵיהּ טִלְטוּל. וְעַיֵּן לְעֵיל בְּסי' זֶה ס''ו מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ.
מֵת שֶׁהִסְרִיחַ בְּבַיִת, וְנִמְצָא מִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים, וְהֵם מִתְבַּזִּים מִמֶּנּוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא הִסְרִיחַ עֲדַיִן אֶלָּא (ה) שֶׁקָּרוֹב לְהַסְרִיחַ, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם טוּר וְרַשִׁ''י וְרַ''ן), מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית; וְאִם הָיָה לָהֶם מָקוֹם לָצֵאת בּוֹ, (ו) אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מַנִּיחִים אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְיוֹצְאִים הֵם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית, אֶלָּא (ז) עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכָּל שֶׁמּוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית, מוּטָב לְהוֹצִיא שֶׁלֹּא בְּכִכָּר וְתִינוֹק, כְּדֵי לְמַעֵט בְּהוֹצָאָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְהוֹצִיאוֹ אַף לִרְשׁוּת הָרַבִּים עַל יְדֵי תִּינוֹק, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי כִּכָּר. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא בְּבִזָּיוֹן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בַּסְפִינָה וְהָיוּ הָעַכּוּ''ם מִתְאַסְפִים שָׁם; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הגה: וְהוּא הַדִּין דְּמֻתָּרִים לוֹמַר (ח) לְעַכּוּ''ם לְטַלְטְלוֹ, כְּמוֹ עַל יְדֵי כִּכָּר וְתִינוֹק (מָרְדְּכַי וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט). וְאָסוּר לְטַלְטֵל מֵת עַל יְדֵי כִּכָּר וְתִינוֹק (ט) לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים אוֹ דָּבָר אַחֵר, אֲבָל עַל יְדֵי עַכּוּ''ם יֵשׁ מַתִּירִין (טוּר יוֹרֵה דֵּעָה סי' שע''ב ותשו' מַהֲרִי''ל סי' ס''ה). וְכֵן רָאִיתִי נוֹהֲגִים לְצֹרֶךְ מִצְוָה אוֹ חֲתֻנָּה.
באר היטב
(ה) שקרוב. ומותר לזלף חומץ ע''ג בגדיו של המת בשביל שלא יסריח למו''ש ויכולים להתעסק עמו. ד''מ: (ו) אין. לדעת הטור אם הוא קרוב להסריח אפי' יש להם מקום לצאת מותר להוציאו כדי שלא יסריח: (ז) על. דוקא כשהוא גדול קצת כמ''ש סי' ש''ח סעי' מ''א וסיים הט''ז שר''ח אוסר גם הש''ע הי' לו לסיים כן ע''ש: (ח) לעכו''ם. דוקא לכרמלית אבל לר''ה אסור ע''י עכו''ם מ''א. וכתב א''ז מעשה שנפל בית אחד בעו''ה על נפשות מישראל ותינוק אחד מת היה תחת הבית והתיר א''א מהר''ו לקצב דמים עם העכו''ם לפנות עד שימצא התינוק מטעם כיון דקצב אדעתיה דנפשיה קא עביד: (ט) לצורך. וטלטול מן הצד שרי לצורך כהנים ומ''מ אין הכהנים יכולים לכוף לקרובים שיוציאוהו אפי' צריכים לכנוס לבה''כ דהוא מצוה אם לא בנפל. ב''ח. ומ''מ נ''ל דאם יש כהן חולה שאינו יכול לצאת מביתו כופין את הקרובים להוציא המת מביתו כדי שלא יעבור על דאורייתא מ''א. ועי' מ''ש בי''ד סי' שע''ב ס''ק א':
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם נָתַן עַל הַמֵּת אֶחָד מִכֵּלִים (י) שֶׁהוּא לָבוּשׁ, חָשׁוּב כְּנוֹתֵן כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק.
באר היטב
(י) שהוא. ה''ה שאר כלים שמלאכתן להיתר גמרא סוף פרק נוטל:
באר היטב
(א) ע''י. פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו עמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''א. מה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כי אם ע''י ככר או תינוק שיהיה שם מבע''י אין להם על מה שיסמוכו באר עשק סי' נ''ב וכ''כ בתשובת דבר שמואל: (ב) ממטה. ומותר לטלטל אח''כ המטה אפי' מת בה''ש: (ג) באותו. פירוש אפילו באותו רשות צריך לחפש אחר היתר שזכר ולא אתי לדיוקי דברשות אחר אסור ט''ז ועיין מ''א וביד אהרן: (ד) שמיה. ומטעם זה אסור לדחוף ע''י קנה דבר שהוא מוקצה. ט''ז וע''ל סי' ש''ח ס''ק ל''ד מש''ש: