רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים, שֶׁאֵין נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בָּהּ תָּדִיר, אִם עָשָׂה דֶּלֶת לְפִתְחָהּ אוֹ שֶׁתּוֹלֶה בָּהּ מַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים, וְכֵן פִּרְצָה שֶׁגְּדָרָהּ בְּקוֹצִים כְּעֵין דֶּלֶת, אִם יֵשׁ לָהֶם צִיר (פי' צִיר נוֹקְבִין הַדֶּלֶת וְקוֹבְעִים בּוֹ עֵץ חַד כְּדֵי לְהַכְנִיסוֹ בָּאֶדֶּן לְכָאן וּלְכָאן), אוֹ אֲפִלּוּ אֵין לָהֶם עַתָּה צִיר אֶלָּא שֶׁהָיָה לָהֶם צִיר, נוֹעֲלִים בָּהֶם אֲפִלּוּ הֵם נִגְרָרִים בָּאָרֶץ רַק שֶׁקְּשָׁרָם וּתְלָאָם לִנְעֹל בָּהֶם; וְלֹא חָשׁוּב כְּבוֹנֶה, שֶׁנִּכָּר בָּהֶם שֶׁהוּא דֶּלֶת כֵּיוָן שֶׁהָיָה לָהֶם צִיר. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לָהֶם צִיר עֲדַיִן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר הַצִּיר לִמְקוֹמוֹ, כַּדֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סי' תקי''ט (בֵּית יוֹסֵף). אֲבָל אִם אֵין לָהֶם צִיר וְלֹא הָיָה לָהֶם צִיר, אֵין נוֹעֲלִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ; וּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר נוֹעֲלִים בּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ צִיר מֵעוֹלָם וְהוּא נִגְרָר.
דֶּלֶת הֶעָשׂוּי מִלּוּחַ אֶחָד אוֹ שֶׁאֵין לָהּ אַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה, וּכְשֶׁפּוֹתְחִים שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִים אוֹתָהּ, (ד) אֵין נוֹעֲלִים בָּהּ אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר. הגה: אֲבָל דֶּלֶת הָעֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה, שָׁרֵי אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמְטִים אוֹתָהּ כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, אִם יֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה; וְהוּא הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעֲלִים בִּקְרָשִׁים הַרְבֵּה וְיֵשׁ חֲקִיקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁמַּכְנִיסִים בָּהֶם הַקְּרָשִׁים, שֶׁדִּינָם כְּדֶלֶת הוֹאִיל (ה) וְאֵינָן לוּחַ אֶחָד בְּכָל הַדֶּלֶת (בֵּית יוֹסֵף).
שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁפִּתְחֵיהֶן מִן הַצַּד וְיֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי צִירִים אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, אִם יָצָא הַתַּחְתּוֹן כֻּלּוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אָסוּר לְהַחֲזִירָה שֶׁמָּא יִתְקַע; אֲבָל אִם יָצָא מִקְּצָתוֹ, דּוֹחֲקוֹ עַד שֶׁמַּחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁהָעֶלְיוֹן נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ בְּקַל יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַתַּחְתּוֹן; אֲבָל כְּשֶׁיָּצָא הָעֶלְיוֹן, אָסוּר (ו) אֲפִלּוּ לְדָחְקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ.
באר היטב
(ו) אפילו. מזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגים בסעודות לסלק החלון על ידי עכו''ם בשבת וזה איסור גדול כיון שהישראל חייב חטאת אסור בעכו''ם משום שבות וכ''ש אותן שלוקחין הקווטירי''ן מן החלונות ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט''ז:
באר היטב
(ד) אין. וה''ה בפקק חלון אם אין עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאוהל קבוע הרא''ש סוף עירובין: (ה) ואינן. והב''ח מיקל אף בלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר והרמב''ם מיקל טפי. מ''א: