מִטָּה שֶׁל פְּרָקִים אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ וּלְהַדְּקָהּ, וְאִם תָּקַע חַיָּב חַטָּאת; וְאִם הִיא דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת רְפוּיָה, מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהַדֵּק. וְכוֹס שֶׁל פְּרָקִים, מֻתָּר לְפָרְקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר (ז) שֶׁדִּין הַכּוֹס כְּדִין הַמִּטָּה. הגה: וְאִם דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק אַף עַל גַּב דְּעַכְשָׁיו רָפוּי, אָסוּר (מַיְמוֹנִי פכ''ה וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י וְכָל בּוֹ וְכֵן נִרְאֶה דִּבְרֵי הַטּוּר).

קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מֻתָּר לְסָמְכָהּ (ח) בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, שֶׁהֵם כְּלִי לֹא כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה, דְּאִם כֵּן הָוֵי לֵיהּ בּוֹנֶה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרֵד יוֹתֵר; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רְפוּיִים, שֶׁיָּכוֹל לִטְּלָם כְּשֶׁיִּרְצֶה אֲבָל אִם מְהַדְּקָם שָׁם, אָסוּר.

סַפְסָל שֶׁנִּשְׁמַט אֶחָד מֵרַגְלָיו, אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ; וּלְהַנִּיחַ אוֹתוֹ צַד הַשָּׁמוּט עַל סַפְסָל אַחֵר, יֵשׁ מִי שֶׁמַּחְמִיר לֶאֱסֹר וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש''ח.