ההלכה היומית
יום חמישי כי תבוא י"ט אלול תשפ"ב
סימן שי"ג
סעיף ט'

(ט) הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ, בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד, הֲרֵי זֶה תּוֹלָדַת בּוֹנֶה.

באר היטב

(ט) התוקע. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר אם מתכוין לתקן. רמב''ם מ''א:

סימן שי"ג
סעיף י'

חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְּשָׁמִים יָכוֹל לִזְרוֹת בָּהּ תֶּבֶן, וְלֹא חֲשִׁיב כְּמוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁנֶּה, שֶׁלֹּא יִזְרֶה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקֻפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה, עַד שֶׁיַּהַפְכֶנָּה וְיָבִיא תֶּבֶן עַל שׁוּלֶיהָ דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי; אֲבָל (י) בַּיָּד, אָסוּר.

באר היטב

(י) ביד. וע''י עכו''ם שרי אם יש בו צורך הרבה בכל מידי שהוא שבות דשבות ט''ז וכתב ב''ח דוקא תבן אבל דבר דמבטל ליה התם אסור דאיכא משום אשוויי גומות. וכתב מ''א נ''ל דוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בע''א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ''ש סוף סי' ש''י כיון שאינו מכוין לבנין:

סימן שי"ד
סעיף א'

אֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים. וְהָנֵי מִילֵי, שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן מַמָּשׁ כְּגוֹן חָבִית, הגה: שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת (א) אַרְבָּעִים סְאָה (ת''ה סי' ס''ה), שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בְּזֶפֶת, יָכוֹל לְשָׁבְרָהּ לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד (ב) שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְנַקְּבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְפֶתַח, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ מְתַקֵּן מָנָא; אֲבָל אִם הִיא שְׁלֵמָה, אָסוּר לְשָׁבְרָהּ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלִי. וַאֲפִלּוּ נֶקֶב בְּעָלְמָא אָסוּר לִנְקֹב בָּהּ מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ נֶקֶב חָדָשׁ, אִם לְהַרְחִיבוֹ, אָסוּר. הגה: וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְכָךְ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חָבִית). וְאִם הָיָה סַכִּין תָּקוּעַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת בֶּחָבִית, מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹצִיאוֹ גַּם כֵּן (ג) פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל אִם לֹא הוֹצִיאוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אָסוּר דְּהָוֵי פָּסִיק רֵישָׁא דְּעוֹשֶׂה נֶקֶב וּפֶתַח לֶחָבִית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ס''ד). כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה, אִם מֻתָּר לִטֹּל מִמֶּנּוּ חֶרֶס, עַיֵּן לְעֵיל סי' ש''ח סמ''ד.

באר היטב

(א) ארבעים. היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הלבזבזים והרגלים וכ''כ הרמב''ם: (ב) שלא. כתב הרמב''ם פכ''ג העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים חייב משום מכה בפטיש. העושה נקב בקרקע הבית שיצאו המים חייב משום בונה. רשד''ם ס''ה: (ג) פעם. עיין ט''ז שהאריך והעלה דלצורך גדול ואין שם ברזא יש לסמוך להתיר אפי' בלא הוציאו מע''ש ע''ש ועיין מ''א:

יום חמישי כי תבוא י"ט אלול תשפ"ב

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן